גורמים מזהמים שונים פוגעים במערכת העיכול לכל אורכה. ניתן לחלק את הזיהומים של מערכת העיכול על פי מקום הפגיעה הנפוץ (וושט, קיבה, מעי וכדומה), או על פי סוג המחולל הגורם למחלה.
מחלות זיהומיות של דרכי העיכול יכולות להתבטא בסימפטומים אופייניים: בחילות והקאות, שלשולים וכדומה, וגם להופיע עם הסימן המרכזי המלווה את רוב המחלות הזיהומיות – חום.
זיהומים חיידקיים
חיידקים רבים חיים ומתרבים באופן תקין במערכת העיכול, ובייחוד במעי הגס. עם זאת, מספר חיידקים יכולים להביא למחלות של דרכי העיכול.
החיידק הנפוץ ביותר המזהם את המעי הוא חיידק האי קולי, שנמצא במעי במספרים גדולים גם במצב תקין. שלשול הוא סימן אופייני של זיהום חיידקי במעיים, וניתן לזהות את הגורם המחולל של הזיהום על ידי מספר מאפיינים של השלשול: שלשול דמי לעומת שלשול לא דמי, שלשול המלווה בחום וסימנים כלל גופיים, ועוד.
זיהוי מדוייק של החיידק מחולל המחלה במעיים נדרש לעיתים רחוקות, ונעשה בעזרת תרביות. בדיקות צואה מראות נוכחות של ליקוציטים (תאי דם לבנים), המעידים על דלקת בדופן המעי.
חיידקים נפוצים אחרים המביאים לזיהום במעי ולשלשולים כוללים את החיידקים קמפילובקטר, שיגלה, סלמונלה, כולירה ועוד. סימפטומים של זיהום חיידקי יכולים להופיע גם כתוצאה מאכילה של רעלן (טוקסין) חיידקי שהופרש למזון. במקרים כאלו המחלה חולפת תוך מספר שעות, ולרוב אינה מדבקת. בדרך כלל אין צורך בטיפול אנטיביוטי בזיהום חיידקי של המעי, והמחלה חולפת כעבור מספר ימים באמצעות טיפול תומך בלבד.
לאחרונה, עולה שכיחותו של החיידק קלוסטרידיום דיפיצלה כמחולל שלשולים. חיידק זה משגשג לאחר טיפול אנטיביוטי, כאשר החיידקים הרגילים החיים במעי נפגעים. שלשול מחיידק הקלוטסרידיום נפוץ בייחוד בחולים מאושפזים ובחולים המתוגררים בבתי אבות, ויכול להיות חמור – עד כדי סכנה של זיהום כלל גופי וסכנת חיים. הטיפול, באופן פרדוקסלי מעט, כולל אנטיביוטיקה (ונקומיצין או פלאג'יל).
חיידק נפוץ נוסף המזהם את מערכת העיכול הוא חיידק ההליקובקטר פילורי. חיידק זה התגלה לפני שנים לא רבות (מגליו אף זכו בפרס נובל). החיידק שוכן בקיבה וגורם לכיב פפטי ("אולקוס"). גילויו של חיידק זה כסיבה הרפואית לכיב קיבה היה מהפכה של ממש, והיום מקובל לטפל בחיידק זה במשטר אנטיביוטי משולב עם נוגדי חומצה. אבחנה של זיהום נעשית באמצעים שונים: מבחני נשיפה, בדיקות סרולוגיות בדם, בדיקות ישירות בזמן בדיקת גסטרוסקופיה, ועוד.
זיהומים נגיפיים
נגיפים הם מיקרואורגניזמים זעירים, קטנים מחיידקים, שעלולים גם הם לגרום למחלות בדרכי העיכול.
שלשולים הם סימפטום נפוץ גם לזיהומים נגיפיים. נגיף הרוטה ונגיף הנורווירוס הם מחוללים שכיחים ביותר של שלשול זיהומי, בילדים ובמבוגרים (בהתאמה). בניגוד לחיידקים, טיפול אנטיביוטי אינו יעיל כנגד זיהומים נגיפיים. נגיפים אחרים שיכולים להביא למחלת מעיים הם נגיפי האנטרווירוסים (הידוע שבהם – נגיף הפוליו, שעלול לגרום גם לשיתוק).
באופן נדיר, ובעיקר בקרב מדוכאי חיסון, נגיפים יכולים לפגוע ברירית הוושט. הנגיפים הנפוצים הם נגיף ההרפס, ונגיף ה–CMV (שיכול לגרום גם לדלקת במעי הגס).
פרזיטים ותולעים
פרזיטים הם יצורים חד תאיים מורכבים, שיכולים לזהם את מערכת העיכול ולגרום לשלשולים, ירידה במשקל, אי נוחות בטנית, ועוד. הפרזיטים הנפוצים ביותר הם גיארדיה (בייחוד בילדים), קריפטוספורדיה וציקלוספורה (בייחוד בחולים עם דיכוי של מערכת החיסון).
ניתן לזהות את הפרזיטים וצורות צעירות שלהן בבדיקת צואה, עם התבוננות במיקרוסקופ.
תולעים נפוצות גם הן בעולם כגורם מזהם במעיים. תולעים עלולות לגרום לכאב בטן, ירידה במשקל, גירוד בפי הטבעת, ועוד. בישראל, תולעים המתרבות במעי הגס וברקטום שכיחות בילדים קטנים, ומביאות לגרד מציק, בייחוד בשעות הלילה.
הטיפול כולל מתן כפול של תרופה הפועלת כנגד התולעים, בהפרש של מספר ימים (ורמוקס).
קראו עוד:
מה הקשר בין חיידקי מעיים לבין האפקטיביות של תרופות?
מהי מערכת העיכול? איך היא פועלת? ואיזה דרך עושה המזון שאנחנו אוכלים?
