שיגלה הוא זן מסוים של חיידקי גרם שליליים בעלי צורת מתג הגורמים לשתי מחלות בבני אדם. המחלה הראשונה נקראת שיגלוזיס והשנייה נקראת דיזנטריה. כאשר מספר מסוים של חיידקים מזן השיגלה מצליחים להיצמד לרקמה הרירית של דופן המעי, הם מסוגלים להתחיל להתרבות ולהביא להרס הרקמה.
החיידק נמצא לרוב במים מזוהמים או במזון מזוהם כיוון שהוא מופרש בצואה. עם זאת, חימום המזון או המים לטמפרטורה של מעל שישים מעלות מביא להרג החיידק כיוון שהשיגלה לא מסוגל ליצור נבגים.
חיידק השיגלה הוא חיידק מדבק ביותר ובישראל ניתן לראות שכיחות הדבקה גבוהה במיוחד בעונת הקיץ. הסיבה לכך נעוצה בין היתר בעובדה שהחיידק יכול להימצא במי הבריכות ובעובדה שבמהלך הקיץ, מזונות שעומדים בחוץ יכולים להוות מצע מושלם לחיידקים מזן זה.
מה הם הגורמים להדבקה בחיידק השיגלה?
ההדבקה מתבצעת במחזור צואה-פה (הדבקה פקו אוראלית), אם כי ישנם מזונות שהסיכוי שיהיו מזוהמים גבוה יותר. בין היתר מדובר על ירקות לא מבושלים, עוף, בשר בקר, מוצרי חלב, פסטה, דגי טונה ותפוחי אדמה.
הרוב המוחלט של מקרי ההדבקה הם תוצאה של שתיית מים מזוהמים במקרים בהם מדובר על הידבקות במדינות עניות או היגיינה לקויה של עובדי מזון במדינות מערביות.
מה הם התסמינים של הידבקות בחיידק השיגלה?
לאחר ההדבקה החולים סובלים ממגוון רחב ביותר של תסמינים במערכת העיכול כשבין היתר מדובר על הקאות, חום גבוה, צואה דמית, שלשולים חמורים עד כדי התייבשות, עוויתות מעיים, כאבים בפי הטבעת ועוד.
התסמינים נמשכים לרוב כשבוע אחד, אך בקרב חולים מסוימים ייתכנו גם סיבוכים מסוימים. הסיבוכים החמורים ביותר הם התייבשות, זיהום חמור בדם ואי ספיקת כליות, אם כי חלק מהחולים סובלים גם מדלקת בדרכי השתן.
בכשלושה אחוז מהחולים קיימת נטייה גנטית שעלולה להוביל בעקבות ההידבקות בשיגלה לתסמונת רייטר, תסמונת הבאה לידי ביטוי בכאבי מפרקים, כאבים בזמן מתן שתן ותחושה של גירוי בעיניים.
כיצד מאבחנים את המחלה?
בדרך כלל אין צורך לבצע בדיקות אבחון מיוחדות על מנת לאבחן את החיידק כיוון שבלאו הכי התסמינים נוטים לחלוף תוך מספר ימים. באופן כללי יש לציין כי במקרים רבים תרביות הצואה נמצאות עקרות ועד שמגיעות התשובות של בדיקות המעבדה, חל שיפור בתסמינים. תרבית צואה נדרשת רק במצבים שבהם ישנו צורך לשלול כי המקור לתסמינים הוא מחלת מעי דלקתית או מחלה אחרת.
המחלה מאובחנת בהתאם להסתמנות הקלינית שלה, כשבאופן כללי ההבדל המרכזי בין שלשול חמור על רקע זיהום חיידקי לבין שלשול חריף על רקע זיהום נגיפי הוא החום הגבוה ממנו סובלים החולים במקרים של זיהום חיידקי.
כיצד מטפלים בחולים?
למרות שהתסמינים נוטים לחלוף מאליהם תוך שבוע בממוצע, עדיין נהוג לתת לחולים אנטיביוטיקה וזאת על מנת למנוע סיבוכים ולהפחית את הסיכוי להדבקה של אחרים. ישנן תרופות שמתאימות יותר למבוגרים כמו למשל נורפלוקסצין או ציפרופלוקסצין וישנן שמתאימות יותר לילדים כמו למשל אזיטרומיצין.
כמו כן, ישנה חשיבות עליונה לנטר את משק הנוזלים בגופו של החולה במטרה למנוע התייבשות כשבמקרה הצורך יש להתחיל בעירוי נוזלים ורידי.
כיצד ניתן למנוע הדבקה?
הדרך הטובה ביותר למנוע הדבקה בחיידק השיגלה היא לשמור על היגיינה מרבית. חשוב מאוד לחנך ילדים קטנים לשטוף ידיים לאחר היציאה מהשירותים ולא לשלוח ילד משלשל לבית הספר או לגן. כמו כן, בזמן הטיפול בילד חולה יש להקפיד על היגיינת הידיים בדגש לאחר החלפת חיתול, לפני האכילה או לפני הכנת אוכל.
