מחלות דרכי העיכול נחשבות למורכבות להתמודדות, כשאחת הסיבות לכך היא האבחון שלהן. כיום מוצעות בדיקות שונות שיכולות
לספק תמונת מצב מלאה לגבי מחלות ומצבים רפואיים שונים שהאדם עלול לסבול מהם.
דפקוגרפיה, הידועה גם בתור "צילום התרוקנות בשיקוף", היא אחת הבדיקות המרכזיות המבוצעות לבחינת מצב מערכת העיכול של האדם. מטרת העל שלה היא להעריך את האופן שבו מתפקדים שרירי רצפת האגן והרקטום (חלחולת), במטרה לאבחן בעיות, מחלות בדרכי העיכול ומצבים רפואיים הדורשים טיפול.
באילו נסיבות מבצעים בדיקת דפקוגרפיה?
דפקוגרפיה היא בדיקת רנטגן הבוחנת את מבנה הרקטום ותפקודו, עשויה לזהות מצבים בהם איברי האגן צנחו פנימה ובוחנת את תנועתיות פי הטבעת והרקטום במהלך פעולת המעיים השוטפת. נהוג לבצע אותה כשישנו יסוד סביר להאמין כי חלה צניחה של חלק מאיברי האגן, במקביל לבעיות התרוקנות ומתן שתן המופיעות אצל האדם.
באמצעות הבדיקה ניתן לאתר ולקבוע את דרגת החומרה של בעיות נפוצות דוגמת צניחת רקטום, חוסר שליטה על הסוגרים, עצירות יתר וכיווץ יתר של פי הטבעת (אניזמוס). ידוע הרי שאבחון מהיר ומדויק של בעיות מהסוג הזה מגדיל את אחוזי ההצלחה של הטיפול והופך אותו לפשוט יותר לביצוע.
חשוב להדגיש שבדיקת דפקוגרפיה אסורה בתכלית האיסור לביצוע עבור נשים בהריון. אם האדם ביצע בדיקות הדמיה נוספות של הבטן או מערכת העיכול קודם לכן, עליו להמתין שבוע לפחות בין הבדיקה האחרונה שביצע לבין בדיקת דפקוגרפיה.
כיצד נערת בדיקת דפקוגרפיה?
קיים הבדל מסוים באופן שבו מבצעים בדיקת דפקוגרפיה אצל נשים לעומת גברים, בעיקר בכל הנוגע להכנה לבדיקה. כחצי שעה טרם ההדמיה, נשים מתבקשות בדרך כלל לשתות חומר ניגודי הצובע את לולאות המעי הדק. לאחר מכן מחדירים חומר ניגודי לחלל הרקטום ולחלל הנרתיק. גברים אינם נדרשים לשתייה של חומר ניגודי, כאשר בתחילת התהליך מחדירים את החומר הניגודי לחלל הרקטום שלהם.
בכל אחד מהמקרים, בשעתיים שלפני הבדיקה יש צורך בצום מלא מאוכל (אפשר לשתות מים). כמו כן חשוב להשתמש בחוקן על מנת לרוקן את חלל המעי והרקטום: בשלב הראשון חוקן של Fleet Enema בנפח 250 סמ"ק, ולאחר מכן חוקן עם מים פושרים. אם ידועות הפרעות בתפקודי הכליות, או לחלופין אי ספיקת לב, מבצעים אך ורק חוקן עם מים פושרים.
צילומי הרנטגן נעשים כאשר האדם המטופל יושב על כסא ייעודי. הרופאים מבצעים סדרת צילומי רנטגן, על מנת לדמות את תהליך ההתרוקנות של השתן והיציאות. בפועל המאובחן מדמה מצבים שונים, בהנחיית הרופא המאבחן: מצבי מנוחה, התאפקות/התכווצות ולחיצה לצורך מתן שתן. משך התהליך כולו, החל מההכנה לבדיקה ועד לסיומה, עומד בדרך כלל על כחמש שעות.
הבדיקה לא אמורה להיות כרוכה בכאבים, אם כי ייתכנו תחושות של לחצים וחוסר נוחות מסוימים. שיעור הסיבוכים בה נמוך בכל קנה מידה, כאשר סיבוך אפשרי – אך נדיר במיוחד – הוא הינקבות של המעי עקב החדרת החוקן. הרופא אמור לזהות מצב שכזה במהלך הבדיקה ולטפל בו בהתאם.
על ההתאוששות לאחר הבדיקה
לאחרי הבדיקה יש צורך בהשגחה בת כחצי שעה במקום בו נעשה האבחון, כאשר בשלב הזה ניתן כבר לאכול ולשתות. ביום שאחרי הטיפול חשוב להקפיד על שתיית כ-2 ליטר מים לפחות. אם עדיין מרגישים בקושי במתן שתן, יש אפשרות לבצע חוקן נוסף באמצעות מים פושרים.
פרק זמן קצר לאחר הבדיקה מקבל האדם המאובחן את חוות הדעת הכתובה של הרופא המבצע, ובה הסבר על הממצאים שהתגלו בה לצד הנחיות להמשך מעקב וטיפול. ייתכן מצב בו המכונים יציידו את המטופל עם מכתב רשמי, איתו עליו לגשת לרופא המטפל בו. חלק ממכוני הרנטגן מאפשרים קבלת דיסק עם הצילומים שנערכו, בתוספת תשלום.
מקורות ולקריאה נוספת:
Defecography: An Overview of Technique, Interpretation, and Impact on Patient Care
Patient Information on Defecography
