דלקת לבלב (פאנקראטיטיס)

הלבלב, המצוי במרכז הבטן העליונה, הוא איבר חשוב בעל תפקיד כפול. התפקיד האקסוקריני של הלבלב כולל הפרשה של אנזימים שונים לתוך חלל התריסריון ומערכת העיכול, כדי לאפשר פירוק של המזון. התפקיד האנדוקריני של הלבלב כולל הפרשת הורמונים לזרם הדם, האחראיים בין היתר על ויסות רמות הסוכר בגוף. ההורמונים העיקריים המופרשים מהלבלב הם אינסולין וגלוקגון.

פגיעה דלקתית בלבלב יכולה להופיע בשתי צורות עיקריות: כמחלה חריפה (אקוטית) ומהירה, וכמחלה כרונית ממושכת. ההתייחסות לשתי המחלות שונה, כמו גם הסימנים הקליניים שלהן והטיפול המתאים.

דלקת לבלב חריפה

ידוע על סיבות רבות להופעה של דלקת לבלב חריפה, אך מנגנון היווצרות הדלקת לא ברור לגמרי. הסיבות הנפוצות כוללות: אבני מרה (החוסמות את הניקוז של הלבלב), שתיית אלכוהול מרובה, רמות שומנים גבוהות בדם (היפרטריגליצרידמיה), חבלה טראומטית, נזק בתר ניתוחי, תרופות שונות, ועוד.

הסימן הבולט ביותר בדלקת לבלב חריפה הוא כאב בטן. הכאב יכול להופיע בדרגות חומרה שונות, מופיע בדרך כלל ברום הבטן, ויכול להקרין גם לגב ולטבור. תיאור אופייני של הכאב כולל החמרה שלו בעת שכיבה, ושיפור ברכינה קדימה. תלונות נפוצות אחרות הן בחילה, הקאות ותחושת מלאות בבטן. החולה יכול לסבול מחום לא גבוה, קצב לב מהיר (טכיקרדיה), ולעיתים גם תת לחץ דם.

מצב קשה יותר של דלקת חריפה יכול להופיע עם דימום לחלל הבטן והופעת סימני הדמם בגוף: באזור הטבור (הסימן ע"ש "קולן"), ובאזור המותניים (הסימן ע"ש "טרנר"). בבדיקות המעבדה אפשר לזהות רמות גבוהות של אנזימים המופרשים מהלבלב – בעיקר עמילאז וליפאז. הימצאות אנזימים אלו בדם מרמזת על פגיעה בלבלב. בנוסף, אצל החולה יופיעו מספר רב של כדוריות דם לבנות (לויקוציטוזיס) כביטוי לדלקת, הפרעות במאזן החומצה והבסיס בגוף, ולעיתים גם שינויים ברמות הסוכר בדם.

בדיקת CT יכולה לאשר את האבחנה של דלקת לבלב חריפה ולהצביע על חומרת המחלה. אצל רוב החולים (כ-90%) המחלה חולפת בעצמה ללא צורך בטיפול. טיפול שמרני יכלול מתן של משככי כאבים, נוזלים דרך הווריד והקפדה על צום, כדי להפחית את העומס על מערכת העיכול והלבלב. מכיוון שככל הנראה הדלקת החריפה איננה זיהומית, אין צורך בטיפול באנטיביוטיקה, אם כי קביעה זו שנויה במחלוקת. כאשר דלקת הלבלב נגרמת כתוצאה מחסימה של אבן בדרכי המרה, אפשר להיעזר בבדיקת ERCP  כדי לשחרר את החסימה.

דלקת לבלב כרונית

דלקת לבלב כרונית היא מחלה ממושכת, הנובעת מפגיעה בלבלב לאורך זמן. הגורמים הנפוצים לדלקת לבלב כרונית הם שתיית אלכוהול מרובה, עישון, מחלה דלקתית אוטואימונית, אי ספיקת כליות כרונית, עודף שומנים בדם, חסימה של הניקוז מהלבלב (למשל בעקבות גידול), מחלות תורשתיות שונות, ועוד.

הפגיעה בהפרשת האנזימים המעכלים של המזון גורמת לפגיעה ביכולת הספיגה של הגוף, עם ירידה  במשקל. הצואה הופכת לשומנית יותר (steatorrhea), ולעיתים מופעים גם כאבי בטן לסירוגין. שלשול ממושך הוא תלונה נפוצה. האבחנה נעשית בשילוב של אמצעי הדמייה ובדיקות תגר להפרשה של אנזימים מהלבלב, שיצירתם פגועה בדלקת כרונית.

הנזק שנגרם כתוצאה מהפגיעה בלבלב יכול לגרום לסיבוכים שונים: הפרעה ברמות הסוכר בדם (עקב פגיעה אנדוקרינית), הפרעה בספיגה של ויטמין B12, דימומים ממערכת העיכול, פגיעה בדרכי המרה ובכבד, כאבי עצמות, וסיכון מוגבר להופעה של סרטן הלבלב.

הטיפול בדלקת לבלב כרונית כולל בעיקר מתן של תחליפים אנזימטיים חיצוניים, המחליפים את הפרשת האנזימים הרגילה מן הלבלב. תחליפים אלו מאפשרים ספיגה יעילה יותר של המזון, ושיפור בסימפטומים. כאשר האטיולוגיה קשורה למחלות של דרכי המרה, יש לטפל בהן בהתאם.