קלקול קיבה הוא אחת ממחלות המעיים הנפוצות ביתר, אך רק אחוז קטן מהנפגעים פונים לקבלת טיפול רפואי. המונח הרפואי של התופעה מתייחס לאיברים השריריים של מערכת העיכול, הוושט, הקיבה, המעי הדק, כיס המרה והמעי הגס, אשר אינם מתפקדים באופן נורמאלי, ובכך נגרמים תסמינים השולטים באיברים הקשורים לתפקוד הקיבה, ובעצבים של עמוד השדרה והמוח.
חריגות תפקודיות בקיבה גורמות לתסמינים שמקורם באיברים השריריים של מערכת העיכול, אך הליקויים אינם מעידים על מומים נלווים אותם ניתן ללגלות בבדיקות מעבדה.
מה גורם לקלקול קיבה?
קיימות מחלות רבות שמקורן אינו במערכת העיכול, המתבטאות בהפרעות בעיכול. לדוגמה, סוכרת, מחלת בלוטת התריס, ומחלת כליות חמורה. גורם שני מהותי של הפרעות בעיכול הוא תרופות כגון תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות, אנטיביוטיקה ואסטרוגנים.
רוב קלקולי הקיבה שאינם נגרמים כתוצאה ממחלות או תרופות, נגרמים בשל תפקוד שאינו תקין של שרירי האיברים במערכת העיכול או לקוי בעצבי השליטה על האיברים.
יחד עם זאת, זהו תהליך מורכב, שכן מערכת העצבים מפעילה את מסלול תפקוד מערכת העיכול מהוושט אל פי הטבעת בקירות השריריים של האיברים.
עצבים אלו מתקשרים עם עצבים אחרים שעוברים מעמוד השדרה אל המוח. לכן, תפקוד שאינו תקין של מערכת העצבים המתבטא בקלקול קיבה, עלול להיגרם בשל לקוי באיברים השריריים של מערכת העיכול, עמוד השדרה או המוח.
מערכת העצבים שולטת על איברי מערכת העיכול, כמו גם על רוב האיברים האחרים. היא מכילה עצבים תחושתיים ומוטוריים. עצבי התחושה חשים את הפעילות בתוך האיבר ומעבירים מידע זה לעצבים בקיר האיבר. משם, המידע מועבר אל עמוד השדרה והמוח.
המידע מתקבל ומעובד בקיר האיבר, בעמוד השדרה או במוח, ולאחר מכן, בהתבסס על קלט חושי זה ותהליך העיבוד, נשלחות תגובות לאיבר על העצבים המוטוריים. שתי התגובות הנפוצות ביותר במעי הם התכווצות או הרפיית שריר האיבר והפרשת נוזל או ריר לתוך האיבר.
פעילות כגון מתיחת המעי הדק באמצעות מזון, עשויה לגרום לאותות חושיים שנשלחים אל עמוד השדרה והמוח, ובו הם נתפסים כתגובת כאב. פקודות חריגות באמצעות העצבים המוטוריים עלולים לייצר כאבי התכווצות שרירים, וכאשר מרכזי תפקוד העיבוד עובדים באופםן חריג, הם אחראים לפירושים שגויים של תחושות רגילות או שולחים פקודות חריגות לאיבר.
גורם אפשרי נוסף של הפרעות בעיכול הוא פעילות יתר של חיידקים במעי הדק, היות ורוב התסמינים של קלקולי קיבה קשורים לתסמינים של הצטברות חיידקים. ניתן לאבחן מצב זה באמצעות בדיקת מימן בנשימה, ולטפל בעיקר עם אנטיביוטיקה.
חרדה או דיכאון הם הגורמים הנפוצים ביותר המוכרים למטופלים עם קלקול קיבה. גורם מחמיר נוסף הוא המחזור החודשי. נשים מבחינות לעיתים קרובות כי תסמיני הקיבה שלהם גרועים יותר בתקופות אלו, כאשר ההורמונים הנשיים, אסטרוגן ופרוגסטרון נמצאים ברמות הגבוהות ביותר שלהם. לכן נשים עם הפרעות חמורות בעיכול זקוקות לתרופת הזרקה שמונעת מהגוף לייצר אסטרוגן ופרוגסטרון, כדרך יעילה להפחית תסמינים של קלקולי קיבה אצל נשים לפני גיל המעבר.
טיפול בקלקול קיבה
לא ניתן לטפל בגורמים להפרעות בעיכול, אלא לכוון אותו להקלת התסמינים. לדוגמה, בחילות מטופלות עם תרופות המדכאות בחילה, אך הן אינן משפעיות על הגורם לבחילה. מצד שני, תרופות נוגדות דיכאון וטיפולים פסיכולוגיים, כגון טיפול התנהגותי קוגנטיבי, מטפל בגורמים ההיפותטיים של קלקולי קיבה, למשל, תפקוד לא תקין של עצבי תחושה ונפש, ואינו מטפל בתסמינים. הטיפל זהה לעיתים קרובות לטיפול הניתן לתסמונת המעי הרגיז, למרות שהגורמים למצב זה והגורמים לקלקולי קיבה עשויים להיות שונים.
תזונה
אם נקבע כי לקטוז אחראי לכל התסמינים או חלקם, יש להימנע ממזונות המכילים לקטוז, אך יש למצוא תחליפים לחלב על מנת שלא לפגוע בצריכת הסידן שעשוי לתרום לאוסטאופורוזיס. אחד מחומרי המזון המזוהים לרוב עם התסמינים של קלקולי קיבה הוא שומן. הוא נוטה להאט את שרירי מערכת העיכול וגורם להתכווצות שרירי כיס המרה. הפחתת צריכת שומן עשויה להקל על התסמינים, וניתן לבצע בקלות דיאטה דלת שומן קפדנית.
גורם תזונתי נוסף הוא פרוקטוז וסוכרים הקשורים לפרוקטוז, חומרים שאנשים רבים אינם מעכלים באופן מלא. האיבחון מבוצע באמצעות בדיקת נשימת מימן והטיפול הוא הימנעות ממזונות המכילים פרוקטוז. למרבה הצער, פרוקטוז והסוכרים הקשורים אליו מצויים בעיקר בפירות וירקות, בריכוזים גבוהים של מוצרי מזון רבים ממותקים, לכן קשה לתחזק דיאטה כזו.
