קוליטיס היא מחלה כרונית אוטואימונית דלקתית הפוגעת במעי הגס. המחלה דומה מאוד למחלת הקרוהן אך בניגוד לקוליטיס מחלת הקרוהן נוטה לפגוע במעי הדק ועשויה לערב את כל מערכת העיכול. בשל הדמיון הרב בין שתי המחלות נוטים לבלבל ביניהן ואף להתייחס אליהן כאל מחלה אחת.
המחלה מתבטאת בדלקת ברירית של המעי הגס הגורמת לכיבים שטחיים לאורך המעי. הקוליטיס, בשונה מהקרוהן, פוגעת רק במעי הגס. על פי רוב היא מתחילה מאזור הרקטום. בדומה לקרוהן, הקוליטיס מאופיינת בתקופות של התקפים ותקופות בהן המחלה רדומה (רמיסיה).
מחלת הקוליטיס שכיחה יותר בארצות צפוניות כמו ארצות הברית ושבדיה ושכיחותה זהה בקרב נשים וגברים. השכיחות שלה בקרב יהודים, ובפרט יוצאי אשכנז, גבוהה יותר ומגיעה עד פי שניים ויותר. מעריכים שכ-0.1% מהאוכלוסייה סובלים מקוליטיס. היא מתפרצת בדרך כלל בגילאי הנעורים ושנות העשרים אם כי לעיתים רבות היא מתפרצת בגיל הזהב.
תסמיני קוליטיס
חלק מהסימפטומים של הקוליטיס משותפים גם למחלת הקרוהן כגון שלשול כרוני, כאבי בטן, חולשה, חום, חוסר תיאבון, בחילות, הקאות, ירידה במשקל, אנמיה ועייפות.
הסימפטומים האופייניים יותר לקוליטיס הם בעיקר שלשול או צואה דמית. ייתכנו גם יציאות בלתי נשלטות או יציאות קטנות ותכופות, התכווצויות בבטן ואיבוד דם. הסימפטומים עלולים להתפשט גם למערכות שאינן קשורות למערכת העיכול כמו דלקת מפרקים, דלקות בעין, פריחה ועוד.
סיבוכים אפשריים
לעיתים עלולים להתפתח סיבוכים כתוצאה מהמחלה, בעיקר דימום. סיבוכים נוספים הם קוליטיס רעילה ((Toxic Colitis שבו תנועת המעי הגס פוסקת והבטן מתנפחת כתוצאה מפגיעה חמורה בדופן המעי הגס, מחלות בכבד וסימנים מוקדמים של סרטן המעי הגס.
גורמים
גורמי המחלה, בדומה למחלות אוטואימוניות רבות, אינם ברורים. ההשערה הרווחת היא שמדובר בשילוב של מספר גורמים – גנטיים, סביבתיים, נפשיים ועוד.
סברה נפוצה היא שמדובר בכשל של המערכת החיסונית שמגיבה בצורה חריגה כנגד חיידקים ורקמות של הגוף עצמו אותם היא מזהה בטעות כ"פולשים זרים". מכיוון שישנה נטייה תורשתית לחלות במחלה ושהיא נפוצה בקרב אוכלוסיות מסוימות משערים שגורמים גנטיים מעורבים בהיווצרותה. כמו כן רבים טוענים שמצבי לחץ וגורמים סביבתיים כמו תזונה לקויה, תרופות וזיהום אוויר תורמים להתפרצות המחלה ולהחמרתה.
אבחון קוליטיס
אבחון המחלה נעשה ראשית כל באמצעות בדיקת צואה, ולעיתים גם בדיקות שתן ודם. בבדיקת הצואה בודקים האם יש דם בצואה ובדיקות הדם מסייעות לזיהוי מדדי דלקת שונים, הימצאות נוגדנים מסוימים וכן אנמיה.
אם תוצאות הבדיקות הראשוניות מרמזות על בעיה דלקתית במעי נערכת בדיקת קולונוסקופיה וביופסיה, הנערכות במכון גסטרו (צילום המעי ולקיחת דגימה לצורך בדיקה במעבדה). בדיקות אלו מראות בוודאות האם קיימת קוליטיס או מחלה אחרת ומהו מצב המחלה.
לעיתים יש צורך בבדיקות הדמיה כגון אולטרא סאונד, רנטגן ובדיקת CT.
מהיום, ניתן לאבחן התלקחות מחלת קרוהן וקוליטיס באמצעות בדיקה ביתית, אשר מדווחת אונליין לצוות הרפואי על ידי אפליקציה. ותוצאותיה מהירות מכפי שהיו עד כה.
טיפול בקוליטיס
הטיפול בקוליטיס תלוי בחומרת המחלה ובשלב בו היא נמצאת – הפוגה או התקף. לעיתים די יהיה בטיפול תזונתי ותרופתי קל ולעיתים המצב יחייב אשפוז ואף ניתוח.
- טיפול תרופתי – הטיפול העיקרי במחלה נעשה באמצעות תרופות שונות – תרופות לדיכוי המערכת החיסונית כדי שלא תתקוף את הגוף ותחמיר את הדלקת, תרופות אנטי דלקתיות, סטרואידים, אנטיביוטיקה ותרופות ביולוגיות המטפלות בבעיה באופן ספציפי ומקומי ולא מערכתי.
- טיפול תזונתי – כולל בעיקר הימנעות ממזונות המקשים על המעי כגון פירות וירקות לא מבושלים ומוצרי חלב.
- ניתוח – בחלק לא מבוטל מהמקרים ייאלץ החולה לעבור ניתוח להסרת חלקים מהמעי הגס או הסרתו בשלמות. מדובר בדרך כלל במקרים קשים של המחלה, הסתבכויות כגון סרטן והפרעות בקצב הלב או כאשר החולה אינו מגיב לטיפול תרופתי.
- השתלת צואה – טיפול חדש בישראל, אשר מטרתו היא לשנות את ההרכב החיידקי של המיקרוביום בחולה. במסגרת הטיפול, מוחדרת למערכת העיכול של החולה, צואה אשר נלקחת מגופו של בן משפחה בריא, שמצבו הבריאותי תקין. יעילותו של הטיפול בקוליטיס כיבית עדיין נבחנת.
