סרטן הלבלב הוא אחד מסוג הסרטן הקטלניים ביותר. למרבה הצער, הטיפול בסרטן זה מוגבל למדי, ושיעורי התמותה לאחר אבחנה של סרטן לבלב גבוהים מאוד.
מרבית גידולי הלבלב הממאירים מתפתחים מצינורות הלבלב, המוליכים את האנזימים המעכלים את המזון מהלבלב אל מערכת העיכול. גידולים אלו מכונים "אדנוקרצינומה של הלבלב". מרבית הגידולים מתגלים בראש הלבלב (כ – 70%), הקרוב לתריסריון, ועוד 20% בגוף הלבלב, ו – 10% בזנב הלבלב (בסמוך לטחול).
גידולים נדירים יותר בלבלב יכלים להתפתח מהרקמה האנדוקרינית (הרקמה המפרישה הורמונים), והם ידועים כגידולים "נוירואנדוקרינים", הטיפול וההתייחסות לגידולים אלו שונה מהגידולים הנפוצים בלבלב.
גורמי סיכון שונים ידועים כמגבירים את הסיכון לחלות בסרטן הלבלב: סוכרת ארוכת שנים, דלקת כרונית בלבלב (פאנקראטיטיס), עישון ועוד. ככל הנראה, בניגוד למקובל, אלכוהול ומחלות של דרכי המרה אינן מגבירות את הסיכון לחלות.
סרטן הלבלב – סימפטומים
גידולים בלבלב מתגלים בדרך כלל בשלב מאוחר יחסית של המחלה, כאשר הגידול לחוץ על איברים סמוכים, ויוצר סימפטומים שונים. גידול בראש הלבלב עלול לגרום ללחץ על דרכי המרה, המתחברים אל התריסריון בקרבה ללבלב.
חסימה של דרכי המרה תוביל להופעת צהבת, לרוב כזו שאיננה מלווה בכאבים. צהבת היא תסמין של מחלות דרכי עיכול רבות, ביוד בכבד ובדרכי המרה, אך צהבת נטולת כאבים מחשידה מאוד לנוכחות של סרטן הלבלב.
סימפטומים נוספים הקשורים להפרעה בדרכי המרה הם גרד ניכר בגוף (בעקבות הצטברות מלחי מרה בלתי מופרשים בעור), צואה שומנית (ספיגת שומנים דורשת נוכחות של מלחי מרה), ושלשולים.
בנוסף, גידול בלבלב גורם להופעתם של סימפטומים כלליים בגוף – ירידה בלתי רצונית במשקל אופיינית, בגלל אופיו הקטבלי של הגידול הממאיר, וצריכת האנרגיה המוגברת שלו ושל הגוף.
סימן נדיר ואופייני למחלה הוא הופעה של קרישי דם במקומות שונים בגוף, בעקבות הפרשת חומרים מעודדי קרישה מהתאים הממאירים (סימן זה נקרא "סימן טורסו").
אבחנה של סרטן הלבלב
בנוכחות סימפטומים וסימנים מחשידים לסרטן הלבלב, מקובל לערוך בדיקות הדמייה של הבטן. בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (בדיקת "סי-טי") יכולה לזהות גוש בלבלב, בעל גבולות בלתי סדירים ועם חדירה לאיברים סמוכים. תוצאות אלו מחשידות מאוד לנוכחות של סרטן הלבלב.
בנוסף, סרטן הלבלב מפריש למחזור הדם סמן הניתן למדידה – CA19-9. עלייה ברמתו של סמן זה בדם מחשידה מאוד לנוכחות של סרטן, אך הבדיקה איננה ספציפית ולא מספיקה לאבחנה.
לעיתים יש צורך בנטילת ביופסיה מהגוש שהתגלה, כדי לאבחן בוודאות שמדובר בסרטן הלבלב, וכדי לבדוק אפשרויות טיפול ביולוגיות מתקדמות.
טיפול בסרטן הלבלב
הטיפול בסרט לבלב כולל כמה שלבים, ותלוי במצב בו התגלתה המחלה ומידת התפשטותה. בסרטן הממוקם בלבלב בלבד, ולא שלח גרורות לאיברים מרוחקים, ניתן להציע טיפול כירורגי ראשוני. טיפול זה תלוי בשאלת מעורבתם של כלי הדם הגדולים בתהליך הממאיר.
במידה ואין מעורבות כזו, אפשר לכרות את הגידול בניתוח. ניתוח כזה אורך ומסובך מאוד, בשל האיברים הרבים המצויים ליד הלבלב. בגידול שמופיע בחלק הקדמי של הלבלב (ראש הלבלב) עורכים בדרך כלל ניתוח על שם "וויפל" – ניתוח שבו נכרתים חלקים מהקיבה, הלבלב, המעי הדק ודרכי המרה.
כאשר לא ניתן לערוך ניתוח, או כטיפול משלים לאחר התערבות כירורגית, מקובל לטפל בסרטן הלבלב באמצעות תרופות כימותרפיות שונות.
הטיפול הכמותרפי המקובל הוא בתרופה "פלוארו-אורציל", אך תרופות כימותרפיות שונות יכולות להינתן כטיפול נוסף או חליפי. (למשל גמסטיבין). טיפולים מתקדמים במחלה כוללים גם הוספה של תרופות ביולוגיות, המכוונות כנגד מטרות ספציפיות בגידול. דוגמא לתרופה כזו הניתנת לטיפול בסרטן הלבלב היא "ארלוטיניב".
לטיפול מקומי בקרינה יש מקום במקרים מסויימים. למרות נסיונות רבים ומחקר רב בטיפול בסרטן הלבלב, שיעורי ההישרדות במחלה זו עדיין נמוכים מאוד, למרבה הצער.