פי הטבעת, אשר נקרא גם אנוס הוא פתח היציאה של המזון ממערכת העיכול החוצה. האנוס הוא בעצם הפתח החיצוני של הרקטום (המעי הישר), ופתיחתו נשלטת על ידי שרירי הספינקטר האנאלי. תהליך הטלת הצואה מתאפשר לאחר ששרירי הספינקטר מתרפים, ומאפשרים לצואה לצאת החוצה.
פי הטבעת כולל תעלה באורך של כ-3 ס"מ אשר מוקפת בשרירי רצפת האגן. בפי הטבעת שני ספינקטרים – שרירים טבעתיים אשר תפקידם לשלוט ביציאת הצואה. הספינקטר האנאלי הפנימי הוא איבר לא רצוני, אשר נפתח לאחר שיש נוכחות של צואה ברקטום.
לעומתו, הספינקטר האנאלי החיצוני הוא איבר בעל שליטה רצונית, אשר בשילוב עם שרירי רצפת האגן שולטת ביציאת הצואה. כיווץ של הספינקטר החיצוני יוביל כמובן לעצירת יציאת הצואה והתאפקות, ואילו הרפייתו תוביל ליציאת הצואה החוצה.
תהליך הוצאת הצואה
תהליך יציאת הצואה דרך פי הטבעת מתאפשר לאחר שכמות צואה מתאספת בחלל הרקטום וגורמת להפעלת לחץ. כתוצאה, מתרחש תהליך של התרפות של הספינקטר האנאלי הפנימי, והצואה נדחפת בזכות התנועה הפריסטלטית של המעיים.
מאוחר יותר, כאשר מופיעה התרפות של הספינקטר החיצוני, הצואה מצליחה לצאת החוצה בשלום.
טחורים
אחת הפגיעות הנפוצות בפי הטבעת הם טחורים – הצטברות של כלי דם גדולים על דפנות פי הטבעת. פי הטבעת כולל כמות גדולה של כלי דם וורידיים, אשר בעלי תפקידים פיזיולוגיים שונים.
במקרים שונים, כלי הדם האלה מתנפחים וגורמים להופעת טחורים. הטחורים גורמים לכאב רב, ויכולים אף לדמם ולהשאיר דם טרי על נייר הטואלט. הטחורים הם מצב נפוץ ביותר, אשר מופיע אצל אנשים רבים. לא תמיד הטחורים גורמים להופעת סימפטומים, אך במידה וכן, הם גורמים לכאבים רבים מאוד וסבל רב.
לסובלים מטחורים ישנו טיפול טבעי באמצעות מריחת שמן פיגם 3 פעמים ביום – יש למרוח את שמן הפיגם על הטחורים עצמם לאחר מקלחת או לאחר שווידאנו שהאיזור נקי. פעילות שמן הפיגם גורמת לכיווץ ולחיזוק של כלי הדם הפגועים ובמקרים רבים דיווחו משתמשים על ריפוי מלא של הטחורים. לצורך שימור המצב, לאחר הקלה – מומלץ להמשיך ולמרוח שמן פיגם ישירות על פי הטבעת (חיצוני) לפחות פעם ביום (למשל בבוקר או לפני השינה) ובכך למנוע את חזרתם של הטחורים.
פגיעה מכנית בפי הטבעת
פי הטבעת הוא אזור רגיש ביותר, אשר עלול להינזק בקלות. רירית פי הטבעת עדינה ביותר, ותפקידה להגן על הרקמה הפנימית של תעלת פי הטבעת. במצבים רבים, רירית פי הטבעת נפגעת, דבר המוביל לכאב רב ועלול אף לגרום להיווצרות דימום וקשיים בהטלת צואה. עם תהליך ההזדקנות, שריר סוגר פי הטבעת נחלש, ועלול לגרום בין היתר לצניחה רקטאלית.
הפגיעות הנפוצות הגורמות לפגיעה מכנית בפי הטבעת מופיעות לאחר:
- ניגוב אגרסיבי – ניגוב בנייר טואלט קשה או תוך הפעלת כוח יכול לגרום לפציעה של רירית פי הטבעת, דימום וכאב רב.
- צואה קשה – מצבים בהם הצואה קשה, כפי שקורה בעצירות או לאחר שמתאפקים זמן רב יכולים לגרום לשריטות ופצעים בתוך פי הטבעת. בתהליך דחיפת הצואה החוצה מופעל לחץ רב על התעלה האנאלית, והצואה הקשה גורמת לשריטות בפי הטבעת.
- מין אנאלי – במהלך מין אנאלי פי הטבעת עלול להינזק, ועשויים להופיע בו פצעים קשים ביותר.
זיהומים בפי הטבעת
סוג נוסף של פציעה העלולה להופיע בפי הטבעת הוא זיהום, אשר מופיע בעיקר לאחר פגיעה קודמת ברירית פי הטבעת. במצבים בהם יש שריטות בפי הטבעת או אי שלמות של הרקמה, עלולים להגיע אל המקום חיידקים (בדרך כלל חיידקי צואה) ולגרום לדלקת.
זיהומים בפי הטבעת נפוצים בעיקר בילדים או באנשים עם פיסורות אנאליות או פצעים בפי הטבעת, ונחשבים לקשים מאוד לטיפול.
הפרעה בפעילות הסוגרים
מצבים בהם לא ניתן לשלוט על הספינקטרים ושרירי רצפת האגן גורמים לכך שלא ניתן לשלוט בסוגרים, ובעצם לא ניתן להתאפק. הפגיעה בפעילות הסוגרים מופיעה כחלק ממחלות בדרכי העיכול או מחלות רקע שונות או לאחר פגיעה עצבית (בגלל מחלות עצביות או טראומה לחוט השדרה).
במקרים אלו, האנשים הסובלים מהבעיה לא יכולים לשלוט על זמני ההליכה לשירותים, ונאלצים להתמודד עם המצב בדרכים שונות.
ראו גם:
