שחמת הכבד (cirrhosis) היא מחלה קשה, הפוגעת במבנה התקין של הכבד ומשפיעה על תפקוד הגוף כולו. ההגדרה של שחמת הכבד היא הגדרת היסטולוגית – פתולוגית (על פי מבנה הכבד כפי שנצפה תחת מיקרוסקופ), וכללות יצירה של רקמת חיבור באזורים נרחבים בכבד.
תהליך זה מכונה "פיברוזיס". יצירת רקמת החיבור פוגעת במבנה התקין של הכבד, ויוצרת הפרדה בין אזורים שונים של רקמה מתפקדת – "נודולות כבדיות" התוצאה הסופית היא הפחתה ניכרת בפעולתו של הכבד, והפרעה לזרימת הדם דרכו.
סיבות הגורמות להתפתחות שחמת הכבד
ידועות היום סיבות רבות מאוד הגורמות להתפתחות שחמת הכבד. הסיבה השכיחה ביותר בעולם היא אלכוהוליזם.
צריכה מוגברת של אלכוהול לאורך זמן פוגעת בכבד באופן בלתי הפיך, ומובילה להתפתחות שחמת.
עם זאת, בישראל נמוך באופן יחסי החולים הסובלים משחמת על רקע אלכוהולי, ככל הנראה בעקבות אחוז נמוך של אלכוהוליסטים באוכלוסייה.
סיבה נפוצה אחרת להתפתחות שחמת היא מחלת כבד נגיפית כרונית. דלקת כבד נגיפית מסוג C או מסוג B יכולה להפוך למחלה כרונית ממושכת, עם נזקים כבדיים שייגרמו לשחמת. גם דלקת אוטואימונית של הכבד, מחלה נדירה יותר, נמנית בין הסיבות להופעת המחלה.
מחלות תורשתיות שונות הפוגעות בכבד הן סיבה נוספת לשחמת. בין המחלות הללו ניתן למנות: המוכרומטוזיס (הצטברות בלתי תקינה של ברזל בכבד), מחלת ווילסון (הצטברות נחושת בכבד), מחלת ציסטיק פיברוזיס, מחסור באלפא-1-אנטטריפסין, ועוד.
הפרעה כרונית בהפרשת המרה מגבירה מאוד את הסיכון לשחמת. המחלות הנכלות בקבוצה זו הן שחמת מרתית ראשונית (primary biliary cirrhosis), ומחלות של דרכי המרה (primary sclerosing choangitis, דלקת אוטואימונית של דרכי המרה, ועוד). גם כבד שומני נכלל בין גורמי הסיכון למחלה.
סימנים וסימפטומים של שחמת
הסימפטומים של שמת הכבד כוללים ירידה במשקל, בחילות והקאות, שלשולים, כאב עמום בבטן הימנית העליונה (מיקומו האנטומי של הכבד), עייפות ותשישות, חום, צהבת בעור, הפרעות במחזור החודשי, אין אונות ועוד.
בצקת מפושטת ברחבי הגוף היא סימן למחלה מתקדמת. רבים מסימנים אלו (כדוגמת הצהבת בעור) נובעים מהפרעה ביכולתו של הכבד לתפקד בסינתוז ופירוק חומרים שונים.
בבדיקה גופנית יכול הרופא לזהות אצל חולה שחמת סימניים עוריים שונים: אודם בכפות הידיים ( palmar erythema), כלי דם קטנים בולטים ומפותלים בצורה "עכבישית" (spider angiomas), הגדלה של השדיים (גינקומסטיה), הקטנה של האשכים, ועוד.סימנים או נובעים מעלייה ברמת האסטרוגן בגוף בשחמת.
סיבוכי השחמת
הסכנה העיקרית בשחמת הכבד נובעת מסיבוכים קשים של המחלה, שיכולים לאיים על חייו של החולה. בכבד שחמתי גבוהים מאוד הסיכוים לפתח גידול ממאיר של הכבד – הפטומה.
זרימת הדם בכבד השחמתי פגועה מאוד, ומצב זה מלווה ביתר לחץ דם בכלי הדם המנקזים את מערכת העיכול – המערכת הפרוטלית.
יתר לחץ דם פורטלי עלול לגרום לדימומים במערכת העיכול (בייחוד בוושט ובקיבה) ולסכנת חיים. סיבוכים נוספים של שחמת כוללים הגדלת כבד וירידה בספירות הדם , מיימת והזדהמות המיימת, פגיעה כלייתית קשה (hepto-renal syndrome), פגיעה בתפקודי הקרישה, מחלת עצמות ועוד.
טיפול בשחמת כבד
למעשה, אין טיפול יעיל בשחמת הכבד. הפתרון הרפואי הטוב ביותר לשחמת הכבד הוא השתלה של כבד בריא מתורם.
קיימים מספר מדדים רפואיים שנועדו לקבוע האם חולה השחמת מתאים להשתלה, אך לעיתים קרובות השתלה איננה טיפול אפשרי בחולה.
הטיפול בחולה תלוי גם בגורם לשחמת. שחמת שנגרמה כתוצאה מאלכוהול מחייבת הימנעות ככל האפשר מצריכת משקאות שיחמירו את מצבו של החולה, ושחמת על רקע מחלה ויראלית דורשת טיפול מתאים, בהתאם לסוג הוירוס שתקף את הכבד.
עד זמן לא רב נחשבה השחמת כמצב שאיננו ניתן לשיפור – והטיפול כוון למניעת נזק נוסף בלבד.
עם זאת, לאחרונה הוברר שהפסקה של הגורם הפוגע יכולה לשפר את השחמת הכבדית (בייחוד בחולים עם דלקת נגיפית מסוג C, למשל). חשוב מאוד גם לטפל בסיכוי השחמת – יתר לחץ הדם הפורטלי, היווצרות הדליות בוושט ועוד.
טיפולים אפשריים לשחמת הכבד כוללים תרופות (כמו חסמי ביטא) ופרוצדורות כירורגיות שונות להסטת הדם מהמערכת הכבדית. טיפול מקיף, רב מקצועי, וזיהוי מוקדם של סיבוכי השחמת חיוני לבריאותם של החולים והארכת חייהם.
