דלקת כבד נגיפית מסוג C נגרמת על ידי וירוס, המכונה "הפטיטיס סי" – Hepatitis C virus. וירוס זה מכיל חומר תורשתי בצורת RNA, ואחראי על כ – 20% ממקרי הצהבת הנגיפית בעולם המערבי.
דרכי ההדבקות בדלקת כבד מסוג C
דרכי ההדבקות דומים מאוד לדרכי ההדבקה בצהבת מסוג B ואיידס. ההדבקה נעשית בעיקר על ידי מגע עם דם ונוזלי גוף הנגועים בוירוס.
באופן עקרוני, קיימת גם הדבקה ביחסי מין, אך ככל הנראה שיעורי ההדבקה באופן זה נמוכים למדי. הסכנה העיקרית להדבקה היא במנות דם נגועות ובשימוש במזרקים בלתי מחוטאים (למשל בקרב מזריקי סמים).
לפני שנבדקו מנות דם באופן שגרתי, נדבקו חולים רבים בוירוס בעקבות עירויי דם נגוע (בעיקר חולי המופיליה הזקוקים למנות דם לעיתים תכופות). תקופת הדגירה – הזמן מההדבקה עד להופעת הסימפטומים – עומד על כשמונה שבועות.
סימנים וסימפטומים
הסימנים והסימפטומים של דלקת כבד מסוג C דומים לסימנים הכלליים של דלקות כבד נגיפיות. בשלב החריף של המחלה, לאחר ההדבקה, מופיעות בחילות, הקאות, כאבי בטן, חולשה, תחושה כללית רעה, צבע צהוב בעור. הסימפטומים המופיעים במחלה הכרונית חולפים בדרך כלל כעבור מספר שבועות.
לעיתים ההדבקה הראשונית יכולה להיות גם א-סימפטומטית, כלומר ללא הופעה של סימפטומים כלל. בדרך כלל, בנוסף לסימפטומים מהם סובל החולה, תופיע הפרעה ברמות של אנזימי הכבד בדם.
אנזימי הכבד הם חומרים המצויים באופן תקין בהפטוציטים, תאי הכבד, ומשתחררים לדם כתוצאה מהרס של תאים אלו.
ההרס של התאים המופיע בעקבות ההדבקה בוירוס ניתן לבדיקה באמצעות רמת אנזימי הכבד בדם. האנזימים הנבדקים באופן שגרתי הם AST ו – ALT.
למרבה הצער, מרבית המקרים של הדבקה בנגיף אינם מסתיימים בזיהום האקוטי, אלא הופכים למחלה כרונית ממושכת. יותר ממחצית מהחולים, על פי הערכות שונות, מפתחים מחלה כרונית. מחלה זו מאופיינת בהימצאות מתמדת של הוירוס בתאי הכבד, עם נזק ארוך טווח, הכולל התלקחויות והפוגות והפרעות שונות בתפקודי הכבד התקינים.
סיבוכים של דלקת כבד נגיפית מסוג C
דלקת כרונית של הכבד יכולה להוביל למחלה קשה ביותר, המכונה "שחמת הכבד". בשחמת נפגע המבנה התקין של הכבד, נוצרות בו מחיצות של רקמת חיבור, וגם מעבר הדם דרכו אינו תקין.
שחמת הכבד מלווה בתחלואה רבה: עליית לחץ הדם הפורטלי, דימומים מדרכי העיכול העליונות (דליות בוושט), סיכון מוגבר מאוד לגידולים ממאירים בכבד, ועוד. הטיפול המרפא היחיד לשחמת כבד במצב מתקדם הוא השתלת כבד.
אבחנה
אבחנה של דלקת נגיפית מסוג C נעשית באמצעות בדיקות לנוכחות הוירוס בגוף. הוגף מייצר נוגדנים כנגד הוירוס, הניתנים למדידה בבדיקת דם פשוטה.
שיטות רגישות וחדשות יותר נעזרות בזיהוי של החומר הגנטי של הנגיף (למשל באמצעות בדיקת PCR), או זיהוי ישיר של מרכיבים נגיפיים בעזרת שיטות אימונולוגיות מתקדמות.
טיפול ומניעה
בניגוד לדלקות כבד מסוג A ומסוג B, אין כרגע חיסון יעיל כנגד הנגיף הגורם לדלקת כבד מסוג C. לכן, חשובה ביותר התנהגות מתאימה למניעת הדבקות במחלה.
עם זאת, קיים טיפול תרופתי יעיל לטיפול בנגיף. הטיפול העיקרי בוירוס מבוסס על אינטרפרון, בצורת שונות. אינטרפרון הוא חומר המיוצר באופן טבעי בגוף, ומעודד את מערכת החיסון במלחמתה בוירוסים.
ההתקדמות הרפואית הובילה לפיתוחם של סוגים שונים של אינטרפרון היעילים כנגד דלקת כבד נגיפית מסוג C, בעיקר בשבל הכרוני.
תרופה נוספת המשמשת לטיפול בוירוס היא ריבוורין (Ribavirin). קיימות מספר גישות הנוגעות להחלטה מתי לטפל בחולים כרונים או בנשאים של הוירוס – בהתאם לרמת החומר הגנטי של הוירוס בגוף, מצב הכבד, תפקודי הכבד, תת הסוג של הוירוס, הגיל ועוד הטיפול נמשך על פני שבועות ארוכים (לרוב 24 או 48 שבועות), אך יכול להוביל לריפוי מלא והחלמה מהמחלה הכרונית, באחוז ניכר מקרב המטופלים.
בסל הבריאות 2015 נוספו התרופות: Exviera ו Viekirax, המהוות טיפול חדשני ויעיל לחולים בצהבת נגיפית.
