מהי מיימת?

מיימת היא מצב רפואי הבא לידי ביטוי בהימצאות של נוזל חופשי בחלל הבטן (חלל הצפק). חשוב להבין כי לא מדובר על מחלה העומדת בפני עצמה, אלא על תופעה הנגרמת כתוצאה ממחלה ראשונית כלשהי.

ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים להוביל להצטברות של נוזלים בחלל הבטן כפי שנפרט בהמשך מאמר זה. באופן עקרוני ישנו סוג נוסף של מיימת הנקרא מיימת ראש או הידרוצפלוס, אך במאמר שלפניכם לא נעסוק בו.

מה הם הגורמים למיימת?

במקרים מסוימים הנוזל שמצטבר בחלל הבטן הוא נוזל לימפתי שהגיע מהמעי הדק. הדליפה של הנוזל במקרה הזה יכולה לנבוע כתוצאה מחבלה ניתוחית בכלי הלימפה, דלקת לבלב, חסימה לימפתית פנימית (בעקבות טפילים, שחפת או אי ספיקה ימנית), חסימה לימפתית חיצונית (בעקבות חסימות מעי, פקקת וריד השער או טיפול קרינתי למשל) ועוד.

במקרים אחרים מתברר שהמיימת היא תוצאה של קרע בצינור הלבלב שהוביל לדליפה מסיבית של נוזלים לחלל הבטן, אך ברוב המקרים (שמונים אחוז סך הכול) המיימת נובעת כתוצאה מיתר לחץ דם בווריד הפורטלי על רקע צמקת הכבד.

סך הכול נהוג לסווג את הגורמים להיווצרות המיימת לשש קבוצות מרכזיות להלן:

• יתר לחץ דם שערי – אי ספיקת לב, צמקת הכבד, גרורות בכבד או חסימה בוורידי הכבד.
• מחלות של קרום הצפק – שחפת או תהליכים ממאירים.
• פגיעה או חסימה בניקוז הלימפטי – חבלה או מחלות לימפופרוליפרטיביות.
• ירידה בלחץ האונקוטי – תסמונת נפרוטית.
• דליפה מאברים הממוקמים בחלל הבטן – דליפה מדרכי המרה או מיימת לבלב.
• שונות – מיימת הנגרמת כתוצאה מטיפול רפואי (מיימת איאטטרוגנית), דיאליזה צפקית או מיקסאדמה.

מה הם התסמינים של מיימת?

ההסתמנות הקלינית של המיימת נובעת מהנפיחות המוגזמת של הבטן. כך לדוגמה הנפיחות יכולה לגרום לשובע מוקדם, חוסר תיאבון, עלייה במשקל (גם אם החולה מאבד מסת גוף), קשיי נשימה על רקע דחיקת הסרעפת על ידי חלל הבטן, בחילות, הקאות ועוד. בשלבים הראשונים של המיימת, כאשר כמות הנוזלים קטנה מאוד, ייתכן כי החולה לא יסבול מתסמינים קליניים כלל.

עם זאת, ככל שחלל הבטן יתמלא בנוזלים, כך יצטרפו עוד ועוד תסמינים ודרגת החומרה של התסמינים תלך ותחריף.

כיצד מאבחנים מיימת?

כאשר מתקבל חולה בעל מיימת יש בראש ובראשונה לבצע דיקור אבחוני. הדיקור מיועד לצורך נטילת דוגמית מהנוזל שממלא את חלל הבטן. על הדוגמית של הנוזל מבצעים סדרה של בדיקות כשבין היתר יש לבדוק האם הנוזל עכור, כילוטי או דמי, מהי רמת האלבומין ורמת החלבון הכללי בנוזל, האם הנוזל מזוהם ועוד.

עוד יש לבדוק האם ישנם תאים ממאירים בנוזל המיימת, לבדוק את רמת הטריגליצרידים ואת רמת הגלוקוז. במקביל יש לבצע בדיקת דם על מנת להשוות בין ערכי האלבומין בנסיוב לבין ערכי האלבומין בנוזל המיימת.

בנוסף, יש לתשאל את המטופל בנוגע להיסטוריה הרפואית שלו, טיפולים שעבר לאחרונה, תרופות שהוא נוטל באופן שגרתי, מחלות מהן הוא סובל, הרגלי צריכת האלכוהול שלו ועוד. בבדיקת הדמיה רפואית דוגמת MRI או אולטרסאונד ניתן יהיה לא רק להדגים את המיימת עצמה, אלא לא אחת גם לברר מה הוא הגורם לה.

נהוג לסווג את דרגות החומרה של המיימת לשלוש קבוצות מרכזיות להלן:

• דרגה 1 – מיימת שניתנת לאבחון רק בבדיקת אולטרסאונד.
• דרגה 2 – מיימת הגורמת להתרחבות סימטרית של דופן הבטן, המתגלה בבדיקה גופנית.
• דרגה 3 – מיימת חמורה שגורמת למתח משמעותי בדופן הבטן.

כיצד מטפלים במיימת?

הטיפול משתנה בהתאם לממצאים השונים שעלו בשלב האבחון, בהתאם למקור הנוזל, לגורם שהוביל להצטברותו בחלל הבטן, לתסמינים להם גורמת המיימת ועוד. כך לדוגמה במידה ומתברר כי מדובר במיימת לבלבית, הטיפול יהיה שמרני במהותו ויכלול בעיקר הזנה ורידית והמשך טיפול המתאים לדלקת בלבלב, שכן ברוב המקרים תתרחש סגירה עצמונית של מקור הדלף תוך שבועיים.

באופן כללי יש להקפיד על תזונה דלה בנתרן על מנת להפחית במידת האפשר את אצירת הנוזלים ולרוב נעשה שימוש בתרופות משתנות דוגמת ספירונולקטון, פורוסמיד ועוד. במידה ומדובר על מיימת חמורה שגורמת לקשיי נשימה, ייתכן כי יהיה צורך בדיקור בטני על מנת לנקז את הנוזל מחלל הבטן. טיפול זה נדרש במידה וישנה הצטברות של יותר מחמישה ליטר נוזלים.