חסימת מעיים היא מצב שבו יש חסימה במעי הגס או הדק המונעת מעבר של תכולה במערכת העיכול. החסימה מובילה להצטברות של צואה, מזון ונוזלים במעיים שאינם יכולים לעבור החוצה וגורמת לנזק במעיים ולכאבים קשים. חסימת מעיים היא מצב מסוכן המחייב התערבות רפואית מיידית.
הצטברות התוכן במעי עלולה לגרום לנזקים חמורים כגון אספקת דם לקויה, נמק, זיהום ודלקות בבטן כתוצאה מנקב במעי הנפוח, התייבשות קשה והלם תת-נפחי כתוצאה מאיבוד נוזלים.
התגובה הראשונית של הגוף לחסימה תהיה מאמץ מוגבר להעביר את תכולת המעי לאורך המערכת למרות החסימה. בשלב זה תנועת שרירי המעי תגבר וייתכן שחלק מתוכן המעי יצליח יעבור והחולה ישלשל. אט אט התנועות ייחלשו והמעי יצבור יותר ויותר נוזלים ממערכות אחרות בגוף עד כדי התייבשות חמורה.
גורמים לחסימת מעיים
ישנם מספר גורמים אפשריים לחסימת מעיים:
- הידבקויות של לולאות במעי כתוצאה מניתוחים באזור המעיים והבטן – הסיבה השכיחה ביותר המהווה גורם לכ-60% מהמקרים.
- גידולים באזור המעי, בעיקר סרטן המעי הגס – הסיבה השנייה בשכיחותה. לעיתים גם הקרנות לטיפול בסרטן עלולות להוביל לחסימת מעיים.
- בקע (הרניה) – יציאה של איבר בגוף ממקומו. למשל לולאת מעי היוצאת ממקומה ומתקבעת באזור אחר או נכלאת בתוך שריר עלולה לגרום לחסימת המעי. בעבר הבקע היווה את הגורם העיקרי לחסימת מעיים אולם כיום הוא אינו הגורם העיקרי, אם כי הוא אחראי למקרים רבים של חסימה.
- קרוהן – מחלה דלקתית אוטואימונית במעיים המשפיעה על כל מערכת העיכול. מחלה זו פעמים רבות גורמת לחסימה במעיים.
- התפשלות של המעי (נפוץ אצל ילדים) – התקפלות וכניסה של חלק במעי לתוך עצמו בדומה להפשלת שרוולים. זוהי הסיבה השכיחה ביותר לחסימת מעיים אצל ילדים.
- אבני מרה וגופים זרים – לעיתים מצטברות אבנים בכיס המרה העשויות מכולסטרול או חומרים אחרים. אלו עשויות לגרום לחסימה כמו גם גופים זרים כגון חפצים שנבלעו בטעות.
- פוליפים במעיים – פוליפים הם גידולים שפירים הנראים כמעין בליטות על רירית המעי. הם עלולים לגרום לחסימות מעי, דימומים ואף להתפתח לסרטן.
- פתלת במעיים – התפתלות של חלק במעי בצורה סיבובית. היא עלולה לגרום לנמק כתוצאה מחוסר אספקת דם לאזור ולחסימת מעי.
סימפטומים
הסימפטומים האופייניים לחסימת מעיים הם כאבי בטן קשים, עוויתות, בחילות, הקאות, בטן המתרחבת ונעשית נפוחה ונוקשה, אי יכולת להוציא צואה וגזים כלל, חום ולעיתים התייבשות והלם תת נפחי.
אבחון חסימת מעיים
אבחון חסימת מעיים נעשה באמצעות בדיקה פיזית של החולה כגון מדידת חום, לחץ דם ודופק, מישוש ובחינת הבטן לבדיקת התרחבות, רגישות וצלקות המעידות על ניתוחים בטניים בעבר והאזנה לתנועות הפריסטלטיקה (תנועת השרירים) במעיים. נוסף על כך נערכת בדיקת דם כדי לבדוק את דרגת ההתייבשות של החולה.
בנוסף עורכים בדיקות הדמיה וצילום של הבטן כגון רנטגן ו-CT. בדיקות אלו מראות בדרך כלל האם קיימת חסימה במעיים, מהו מיקומה ולעיתים גם את סיבת החסימה כגון אבני מרה.
טיפול בחסימת מעיים
הטיפול בחסימת מעיים, כל עוד לא התעוררו סיבוכים מיוחדים, נעשה באמצעות עירוי נוזלים ומתן אנטיביוטיקה לפרק זמן ארוך. כמו כן יש לשחרר את החסימה באמצעות החדרת קטטר זונדה לניקוז. רוב החולים סובלים מחסימת מעיים פשוטה וטיפול זה מספיק להם.
במקרים מסוימים, בפרט בעת חסימה מלאה, יהיה צורך בניתוח. ברך כלל הניתוח ייקבע לפי הגורם שהוביל לחסימה – למשל ניתוח בקע, ניתוח לטיפול בהידבקויות או להסרת גידול מקומי. לעיתים יידרש ניתוח לכריתה חלקית או מלאה של המעי.
