צליאק (כרסת בעברית) היא מחלה כרונית אוטואימונית הפוגעת במעיים. צליאק היא למעשה רגישות לגלוטן הנמצא במיני דגן אחדים כמו חיטה, שעורה, שיפון ולעיתים בשיבולת שועל. אצל חולי הצליאק מערכת החיסון מתייחסת בטעות לגלוטן הנכנס לגוף כאל גורם זר, תוקפת את תאי המעי הדק וגורמת לדלקת ולנזק ברירית המעי.
כתוצאה מכך נוצר שיבוש בספיגת המזון ובמערכת העיכול. האלרגיה לגלוטן היא אחת האלרגיות הנפוצות ביותר. שכיחות המחלה היא כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה.
תסמיני צליאק
הסימפטומים של המחלה הינם רבים ולמעשה ישנם חולי צליאק רבים אשר אינם מודעים לכך. הסימנים הקלאסיים הם נפיחות בבטן, עיכוב בגדילה ומשקל נמוך (בעיקר אצל ילדים).
סימנים פחות קלאסיים הם כאבי בטן, שלשולים, הקאות, בחילות, עצירות, אנמיה, חיוורון, פריחה בעור, עייפות ועוד. לעיתים התסמינים יכולים להיות קלים או בלתי מורגשים, מה שגורם לאחוז גבוה של חולים שאינם מאובחנים כסובלים מצליאק. אי טיפול או טיפול לא ראוי במחלה, עלול לגרום לסיבוכים רבים כמו בעיות פוריות, אוסטיאופורוזיס ועוד. לכן אבחון מוקדם וטיפול ראוי הכרחי למניעת סיבוכי צליאק.
הגורמים למחלה
גורמי המחלה אינם ידועים בוודאות אך התגלה שישנה נטייה תורשתית למחלה, כך שמי שאובחן כחולה צליאק, לקרובי משפחתו מדרגה ראשונה יש סיכוי גבוה פי 5 עד 15 לחלות במחלה.
ישנן סברות אחדות הנשענות על מחקרים שנעשו בנושא. למשל משערים שמדובר בתפקוד לא תקין של רקמות הלימפה שבמעי הדק, שנגיף מסוים גורם להתפרצות המחלה או שמדובר בפגם גנטי בשילוב של גורמים סביבתיים.
צליאק – אבחון
אבחון המחלה נעשה לעיתים קרובות כבר בגיל הינקות או הילדות. האבחון כולל שילוב של הערכה קלינית של התסמינים אותם חווה החולה, ביופסיה (דגימה) של המעי הדק לשם איתור סימנים טיפוסיים לצליאק כגון צלקות וניוון הסיסים של רירית המעי ובדיקת דם לזיהוי נוגדנים האופייניים למחלה.
יש צורך בשילוב של כל דרכי האבחון לשם אבחון המחלה ואין להסתפק בדרך אחת. זאת בשל ריבוי הסימפטומים האופייניים למחלה שחלקם משותפים למחלות במערכת העיכול והימצאות של הנוגדנים הספציפיים בדם גם אצל אחוז מסוים של אנשים שאינם חולי צליאק או אי הימצאות הנוגדנים למרות קיומה של המחלה.
כמו כן לא ניתן להסתמך על ביופסיה בלבד כיוון שהממצאים במעי אופייניים גם למחלות אחרות ובכדי להוכיח שהם נגרמו מהחשיפה לגלוטן יש לערוך ביופסיה לפחות שלוש פעמים כשהבדיקה האמצעית תיעשה לאחר הימנעות ממושכת מגלוטן כדי לראות שהמעי אכן נרפא.
כמו כן לא מומלץ להימנע מגלוטן גם במקרה שמתעורר חשד לצליאק בטרם נעשה אבחון, מכיוון שההימנעות מגלוטן עלולה לגרום לקשיים באבחון הנובעים מחוסר הנוגדנים הספציפיים למחלה בדם ותוצאות ביופסיה תקינות.
ניתן לערוך בדיקות גנטיות לאיתור שתי מולקולות מסוימות הקיימות בכל חולי הצליאק, אולם היא אינה מספיקה בכדי לאבחן צליאק בוודאות אלא רק לשלול את קיומה.
טיפול בצליאק
הטיפול העיקרי במחלה הינו תזונתי וכולל הימנעות מוחלטת מגלוטן. מכיוון שהגלוטן נמצא בכל מוצרי החיטה, השעורה והשיפון יש להימנע מצריכת מוצרים אלו ולצרוך דגנים חלופיים כגון אורז, תירס ותפוחי אדמה.
בשל שכיחותה הגבוהה של המחלה כיום ניתן להשיג מוצרי מאפה רבים שאינם מכילים גלוטן כמו לחם ,פסטות ועוגיות מקמח אורז או קמח תפוחי אדמה. בחנויות הטבע ובחלק מרשתות המזון אף ישנן מחלקות שלמות המוקדשות לחולי צליאק.
חשוב להימנע לחלוטין מגלוטן כי גם כמויות מזעריות שלו גורמות לנזק במעי. גם אצל חולי צליאק שאינם חשים בתסמינים וצורכים גלוטן המעי נפגע.
יש לציין כי ההימנעות מגלוטן מונעת את הסימפטומים של המחלה ומרפאת את הנזק שנעשה למעי אך אינה יכולה להוביל לריפוי המחלה. בדומה לשאר המחלות האוטואימוניות, צליאק הינה מחלה חשוכת מרפא.
