הקאת דם היא מצב שבו החולה מקיא דם, בדרך כלל כתוצאה מדימום חריף במערכת העיכול העליונה. במקרים מסוימים הדם המרכיב את הקיא יהיה אדום, אך לא אחת הוא נראה כמו גרגרי קפה. חשוב מאוד שלא לבלבל בין הקאה דמית לבין שיעול דמי, שכן מקור ההפרשות בשיעול במערכת הנשימה ואילו מקור ההפרשות בהקאה במערכת העיכול שונה.
בכל מקרה, הקאה דמית היא תסמין המהווה עדות לקיום של מצב חירום רפואי. לפיכך, כל מקרה שבו אדם מקיא דם מהווה עילה לפנייה בהולה למיון. עוד יש לציין כי במידה ומדובר על נפח גדול של קיא דמי, הרי שהחולה יכול להימצא בסכנת חיים, כשהכוונה היא לכמויות הגבוהות מחמישה וחצי ליטרים בדרך כלל.
מה הם הגורמים להמטמזיס?
כפי שציינו, ברוב המקרים המקור של הדם בהקאה הדמית הוא דימום ממערכת העיכול העליונה. עם זאת, לדימום ממערכת העיכול העליונה יכולים להיות גורמים רבים. בין היתר מדובר על גידול ממאיר בוושט או בקיבה, כיב פפטי בקיבה או בתריסריון שעבר התנקבות, או פגיעה פנימית כתוצאה מטראומה. גורם שכיח נוסף להקאה דמית הוא דימום מדליות בוושט.
הדליות הן וורידים נפוחים, מורחבים ומפותלים שנוצרו כתוצאה מיתר לחץ דם במערכת הדם הפורטלית. מדובר על מערכת וורידים שתפקידם לנקז את הדם ממערכת העיכול לכיוון הכבד. במידה וישנו קריש דם שגורם לפקקת בווריד שער הכבד (הווריד המנקז את המערכת הפורטלית) או במידה והכבד נפגע כתוצאה משחמת הכבד, לחץ הדם במערכת מתחיל לעלות והתוצאה של מצב זה היא לא אחת דליות בוושט.
הדליות יכולות להיווצר במקומות נוספים לאורך מערכת העיכול, אך הדליות שנוצרות בחלק התחתון של הוושט נוטות לדמם בקלות רבה יותר בהשוואה לשאר הדליות הנוצרות באזורים אחרים בגוף. מצב זה מהווה סכנת חיים ודורש התערבות רפואית דחופה במטרה להציל את חיי החולה.
מעבר לכל הגורמים הנ"ל המהווים עדות לקיומו של מצב רפואי חמור, ההקאה הדמית יכולה לנבוע גם כתוצאה ממצבים פחות חמורים במקרים מסוימים. כך לדוגמה דימום מסיבי מהאף, חתך ברירית של הוושט או מחלות המטולוגיות שונות יכולים גם הם להוביל להקאה דמית.
מה הם התסמינים של המטמזיס?
מעבר להקאה הדמית עצמה עלולים להופיע תסמינים רבים אחרים. אופי התסמינים ודרגת החומרה שלהם משתנים בהתאם לגורם שהוביל להקאה הדמית. כך לדוגמה במידה וההקאה התרחשה כתוצאה מדליות בוושט, ייתכן כי החולה יסבול מצהבת, מיימת ואף מאנצפלופתיה. לעומת זאת, במידה ומקור הדם מכיב פפטי מדמם בקיבה, הרי שהתסמינים יכללו כאבים חמורים ברום הבטן, שיופיעו בעיקר בזמן הארוחה.
כיצד מאבחנים המטמזיס?
תהליך האבחון של הקאה דמית מתחיל משיחה עם המטופל בנוגע לאופי ההקאה, לגורמי סיכון מסוימים המהווים את מנת חלקו, בנוגע לתרופות שהוא נוטל באופן קבוע (במקרים מסוימים ההקאה הדמית היא תופעת לוואי של הטיפול התרופתי) ועוד.
לאחר מכן, יש להמשיך בביצוע בדיקות מתקדמות יותר בהתאם לצורך. בין היתר מדובר על בדיקת גסטרוסקופיה שבמהלכה מוחדרת צינורית דקיקה למערכת העיכול העליונה של המטופל דרך הפה, שבקצה שלה מותקנת מצלמה זעירה המשדרת אותות וידאו המוקרנים על צג בחדר הבדיקה.
בנוסף לכך, ניתן לבצע צילום של מערכת העיכול העליונה ובמידת הצורך יש לבצע בדיקות הדמיה רפואיות כמו למשל בדיקת CT או בדיקת MRI.
כיצד מטפלים בהמטמזיס?
הטיפול בהקאה דמית משתנה בהתאם לגורם ובהתאם למידת החומרה שלה. במידה ומדובר על כמות גדולה של דם, ייתכן כי החולה יקבל עירוי דם על מנת לפצות על אובדן הדם בהקאה ובכל מקרה ברוב המקרים מדובר על מצב המחייב אשפוז בבית חולים.
כאשר מקור הדימום בדליות בוושט ניתן לעשות שימוש בתרופות להורדת לחץ הדם במערכת הפורטלית, לקשור את הדליות המדממות בגומיות או לבצע ניתוח שבו יוצרים מעקף של הכבד ומזרימים את הדם מהמערכת הפורטלית למערכת הסיסטמית.
מאחר וכל גורם מצריך התייחסות שונה לחלוטין מבחינת הטיפול הרפואי, הרי שחשוב מאוד להתעכב על שלב האבחון ולבודד באופן מדויק את הגורם להקאה הדמית בטרם ניתן יהיה להגיש לחולה את הטיפול המתאים לו. בחלק מהמקרים הטיפול יכלול בעיקר מעקב והשגחה אך לא אחת יהיה צורך בביצוע של ניתוח חירום.
