תרופות נוגדות דלקת ופגיעה במערכת העיכול

בשנים האחרונות הנזק למערכת העיכול כתוצאה משימוש בתרופות נוגדות דלקת (NSAID) מקבל יותר ויותר תשומת לב.

ההערכה היא שמבין המשתמשים הקבועים בתרופות נוגדות דלקת (שאת חלקן אף ניתן להשיג ללא מרשם) כמחצית סובלים משחיקת רירית הקיבה והתריסריון או מכיבים של ממש. מחקרים גדולים הראו חשיפה ממושכת לתרופות הללו שילשה את הסיכון לכיבים, דימומים או התנקבות בקיבה או התריסריון.

מנגנון הפגיעה

הסיבה העיקרית שמערכת העיכול עלולה להיפגע כל כך מתרופות אלה היא שפעולתן גורמת בדרך עקיף לפגיעה באספקת הדם אליהם. התרופות נוגדות הדלקת מעכבות את האנזים COX, קיימים שני סוגים של האנזים -1 ו-2. COX-2 אחראי לייצר חומרים המעודדים דלקת וגורמים בין היתר לתסמיני הדלקת- כאבים, נפיחות ואודם וזאת הסיבה שאנו נוטלים אותן.

COX 1 – מייצר פרוסטגלנדינים חומרים אשר מרחיבים את כלי הדם המספקים בין היתר את מערכת העיכול. מכאן חסימת האנזים המדובר תביא מצד אחד להקלה בתסמיני הדלקת אך מצד שני עלולה להפחית את כמות הדם שמגיעה למערכת העיכול. התאים במערכת העיכול מקבלים פחות דם המכיל חמצן וחומרי מזון ופעילותם נפגעת.

אחד התפקידים החשובים שכעת התאים הללו לא ממלאים הינו ייצור שכבת ריר הסותרת את החומצה שמופרשת מהקיבה לשם עיכול ומגינה על המעי מפני נזקיה. בהעדר שכבת הגנה מספקת החומצה פוגעת בדופן המעי וגורמת לכיבים. אותם כיבים עלולים לחשוף כלי דם שיכולים לדמם ועצבים שיכולים לגרום לדימומים וכאבים.

תסמינים נפוצים

הכאבים לרוב יתבטאו ככאבים שורפים ברום הבטן שיכולים להיות קשורים בארוחות. כאבים עקב כיבים בקיבה לרוב יהיו מוחמרים עם האוכל וכאבים עקב כיבי תריסריון דווקא יוקלו.

הדימומים בדרך כלל הם דימומים איטיים ולא מורגשים אך עלולים להוביל לאנמיה (חסר דם) בטווח הארוך. הם עלולים להתבטא ב"שחרה" – צואה בעלת גוון שחור כהה מכיוון שנצבעה בדם מעוכל שמקורו במערכת העיכול העליונה (קיבה ותריסריון).

בעיות עיכול כגון איבוד חלבון במעי תוארו גם אך הן פחות נפוצות ומחייבות בירור נוסף.

בצורה נדירה עלולים להיגרם דימומים קשים, נוכחות דם טרי בכמות רבה באסלה או הקאה דמית המחייבים עזרה רפואית מיידית! מצב נדיר אך מסוכן נוסף שיש להכירו, הינו התנקבות כיב ודליפת תוכן מערכת עיכול לחלל הבטן. זהו מצב חירום שהתסמין העיקרי שלו הינו כאב בטן חמור ופתאומי וגם הוא מחייב פנייה דחופה לגורם רפואה.

גורמי סיכון נפוצים לפגיעה

לא כל האוכלוסייה מועדת לפגיעה בצורה שווה מנטילה ממושכת של תרופות נוגדות דלקת. ישנן קבוצות סיכון העלולות להיפגע יותר כגון: מבוגרים בני יותר מ-70 שנה, מעשנים, כאלה שסבלו מכיב במערכת העיכול בעבר או חולי לב וריאה. בנוסף שימוש ממושך יותר ומינון גבוה יותר קשורים יותר בהופעת תופעות לוואי במערכת העיכול מאשר סוג התרופה.

מניעה

המניעה הכי טובה כמובן היא הפחתת המינונים או הפסקת לקיחה התרופה, עם זאת ישנם מצבים כגון דלקות כרוניות הגורמות סבל רב שלא מאפשר זאת. טיפול בגורמי סיכון הניתנים לשינוי כגון עישון מומלץ מאוד. תרופות המדכאות הפרשות חומצה בקיבה הוכחו כיעילות במניעת התפתחות כיבים ואף בריפוי כיבים קיימים.

קיימת תרופה המחקה את פעילות הפרוסטגלנדין (מרחיב את כלי הדם שמספקים את מערכת העיכול) – "misoprostol" שהוכחה כיעילה. עם זאת עד 27% מהמטופלים מפסיקים להשתמש בה עקב שלשולים.

חשוב לציין שקיימות תרופות החוסמות רק את COX-2 (האנזים שאחרי לתופעות הדלקת) ולא את COX-1 (האנזים האחראי על אספקת הדם) ובכך לא פוגעות במערכת העיכול. עם זאת חשוב להתייעץ עם רופא טרם נטילתן שכן היא עלולה להיות מסוכנת בקרב אוכלוסיות מסוימות כגון חולי לב.