תסמונת FAP (ראשי התיבות של Familial Adenomatous Polyposis) או תסמונת פוליפוזיס משפחתית, היא הפרעה גנטית תורשתית הבאה לידי ביטוי בהיווצרות של פוליפים רבים מאוד במערכת העיכול, בדגש על רקמת האפיתל של המעי הגס. באופן עקרוני, הפוליפים האופייניים לתסמונת פוליפוזיס משפחתית מתחילים כגידולים שפירים, אך בהיעדר טיפול, הם עלולים לעבור תהליך של התמרה סרטנית ולהפוך לגידולים סרטניים.
שכיחות המוטציה הגנטית המובילה להתפתחות הפוליפים נעה בין 1:10000 ל- 1:15000 לידות. עד גיל שלושים וחמש, כתשעים וחמישה אחוז מהנשאים יפתחו פוליפים וללא כריתה מלאה של המעי הגס, סרטן המעי הגס הוא בלתי נמנע.
אודות המוטציה הגנטית שגורמת לתסמונת FAP
המוטציה הגנטית שגורמת לתסמונת FAP ממוקמת על כרומוזום 5 וליתר דיוק בגן שנקרא APC. אמנם מדובר באופן עקרוני במוטציה המועברת בתורשה אוטוזומלית דומיננטית, אך בעשרים אחוז מהנשאים הסובלים מפוליפוזיס משפחתית, ניתן לראות כי מדובר על מוטציה נרכשת, כלומר מוטציה שהתפתחה באדם שנולד להורים שלא נושאים את המוטציה.
מה הם התסמינים הקליניים של תסמונת FAP?
- דימומים מהחלחולת (חלקו הסופי של המעי הגס, הרקטום בלעז) מופיעים בכשבעים וחמישה אחוז מהחולים.
- שלשולים מופיעים גם כן בקרב שבעים וחמישה אחוז מהחולים.
- כאבי בטן חולפים אופייניים לכארבעים אחוז מהחולים.
- הפרשה רירית מהחלחולת אופיינית לכשלושים אחוז מהחולים.
- סיפור משפחתי של פוליפים במערכת העיכול מהווה בסיס חשוב ביותר לצורכי אבחון התסמונת.
- גיל הופעת הפוליפים הראשונים הוא עשרים וארבע, התסמינים הקליניים מתפתחים לרוב בגיל שלושים ושלוש וגיל שלושים ותשע הוא הגיל הממוצע שבו מתפתחת השאת הממאירה, כשללא טיפול גיל התמותה הממוצע הוא ארבעים ושתיים שנים בלבד.
מה יש לעשות כאשר ישנו חשד קליני לתסמונת FAP?
כאשר קיים חשד קליני לתסמונת FAP, יש לבצע בירור גנטי תוך התמקדות בגן APC, הרלוונטי למחלה. אלגוריתם הבירור מונחה מאופי הפוליפים וממספר הפוליפים, אופי האנמנזה המשפחתית וכמובן שגם נתונים עדכניים אודות שכיחות המוטציות השונות והמצב הגנטי בקבוצות האתניות השונות.
אישוש התסמונת מתאפשר אך ורק באמצעות בירור גנטי. כמו כן, הבירור הגנטי מספק הזדמנות לקרובי משפחה להיבדק ולעתים אף נותן הזדמנות לבצע אבחון טרום לידתי. חרף כל זאת, האבחנה הראשונית היא קלינית בעיקרה וגם בדיקה גנטית המפורשת בסופו של דבר כשלילית, אין בה כדי לשלול את קיום המחלה. אי לכך, יש לבצע מעקב צמוד כפי שנפרט בהמשך.
כיצד ניתן לטפל בתסמונת?
מאחר ומדובר בתסמונת גנטית המגדילה את הסיכון לסבול מסרטן המעי הגס, הרי שעיקר הטיפול כולל מעקב אחרי התפתחות גידולים במעי הגס ו/או כריתת של המעי הגס. להלן כמה הנחיות חשובות בהקשר זה:
- יש להתחיל במעקב אנדוסקופי של המעי הגס כבר בגיל עשר עד שתיים עשרה שנים לכל המאוחר, על מנת להפחית את הסיכון לתמותה מסרטן המעי הגס וסרטן החלחולת בחולים בפוליפוזיס אדמנטוטית משפחתית קלאסית.
- חשוב להתחיל מעקב עם סיגמואידוסקופיה אחת לשנתיים עד להופעה של אדנומות ולאחר מכן יש לבצע מעקב קולונוסקופי אחת לשנה עד לכריתת המעי הגס.
- האפשרויות הניתוחיות הן כריתה של המעי הגס ויצירה של מאגר באמצעות כיס מהמעי הדק או כריתה של המעי הגס וחיבור בין החלחולת למעי הדק. מאחר וקיים סיכוי משמעותי ללקות בסרטן החלחולת, בדרך כלל ההמלצה לחולים היא לבצע הסרה שלמה של המעי הגס והחלחולת על מנת שלא ליטול סיכונים מיותרים.
- בתלות במספר הפוליפים שנותרו באזור הנותר לאחר הניתוח, על המנותחים לעבור בדיקה אנדוסקופית אחת לחצי שנה עד שנה לכל הפחות.
