כידוע, המזון שאנו אוכלים עובר מסלול ארוך דרך מערכת העיכול, המאפשר לו להיות מפורק לחלקיו הקטנים ביותר, ולהיספג באופן יעיל בגוף – כדי לספק את הצרכים התזונתיים של האיברים השונים. חלקה הראשון של מערכת העיכול מתחיל בפה ובלוע, הנמשכים בצינור שרירי – הוושט.
הוושט מעביר את המזון בתנועות קצובות (פריסטלטיקה) אל הקיבה, הנמצאת מגוף מצד שמאל, מתחת לסרעפת. בקיבה מופרשת חומצה חזקה, המסייעת בעיכול המזון. כדי למנוע חזרה של תוכן קיבתי חומצי אל הוושט מצוי בין הוושט לקיבה סוגר שרירי, המונע חזרה בלתי מבוקרת של מזון מהקיבה. תהליך ההתכווצות של הסוגר השרירי מבוקר על ידי מערכת עצבית, המפקחת על פעילות השריר.
מה זו אכלזיה?
אכלזיה היא מחלה של הסוגר שבין הוושט לקיבה. במחלה זו פגיעה בתאי העצב (תאי הגנגליון) גורמת להתכווצות חזקה וממשוכת של הסוגר, ופגיעה במעבר התקין של מזון מהוושט לקיבה. בנוסף, נפגעת התנועתיות התקינה של הוושט – הפריסטלטיקה.
מחלה זו נדירה ללמדי, ומופיעה בשכיחות של 1 ל – 100,000 איש בקירוב. ההופעה שכיחה דווקא בגיל הבגרות הצעירה, בין גילאי 25 ל – 60. הסיבה להתפתחות המחלה לא ברורה לגמרי.
עדויות חדשות מצביעות על כך שייתכן שהרס תאי העצב מתרחש במנגנון אוטואימוני. במחלה אוטואימונית נפגע הגוף מפעילות לא תקינה של מערכת החיסון, הפועלת כנגד מרכיבים עצמיים. ייתכן שההפעלה האוטואימונית הלא תקינה קשורה לזיהום בוירוס ההרפס, כאשר גם מרכיבים גנטיים הם בעלי תפקיד בהתפתחות אכלזיה.
תסמינים
הסימפטומים והסימנים קשורים לחסימה של מוצא הוושט. תלונות אופייניות כוללות דיספאגיה (קושי בבליעה), ומזון ש"עולה" בחזרה אל חלל הפה.
בגלל חוסר היכולת להעביר מזון אל הקיבה, מזון, שתייה והפרשות של מערכת העיכול נשארים בוושט, שמפתח התרחבות בלתי תקינה בחלקו התחתון. חזרה של אוכל במעלה מערכת העיכול מעלה את הסיכון למעבר של תוכן ושטי אל מערכת הנשימה ופיתוח של דלקות ריאה, דלקות סימפונות, ואבסס ריאתי.
התכווצויות של הוושט מביאות לכאבי חזה, המופיעים בשלב מוקדם יחסי של המחלה. ירידה במשקל אופיינית גם היא, בעקבות הספיגה הירודה של המזון.
אבחנה של אכלזיה
בנוכחות של סימפטומים מחשידים, מספר בדיקות עזר מסייעות לאבחנה של אכלזיה. בדיקת בליעת בריום מאפשרת צילום של דרכי העיכול העליונות עם חומר ניגוד (בריום) המדגים את חלל המערכת.
בבדיקת בליעת בריום נראה סימן אופייני המכונה "מקור הציפור" – היצרות עד כדי חסימה בחלק התחתון של הוושט, עם הרחבה משמעותית לפני איזור החסימה. בדיקת עזר חשובה נוספת היא מנומטריה. בדיקה זו מאפשרת למדוד לחצים באיזורים שונים בוושט, וכך לזהות לחץ מוגבר בלתי תקין באיזור הסוגר התחתון (LES).
בנוסף, גלי הלחץ הפריסטלטיים הרגילים המופיעים בוושט אינם נמדדים בבדיקת מנומטריה של חולה אכלזיה. בדיקה זו היא כעת בדיקת הבחירה לאבחנה של המחלה, עם הרגישות הגבוהה ביותר לגילוי, גם בשלבים מוקדמים של המחלה – בטרם התפתחו השינויים הניתנים לזיהוי בבדיקת בליעת בריום. לעיתים רחוקות נעזרים גם בבדיקת גסטרוסקופיה (החדרת צינור עם מצלמה לוושט ולקיבה), בעיקר כדי לשלול אבחנות אחרות היכולות להופיע עם תסמינים דומים.
הטיפול באכלזיה
אין כיום טיפול תרופתי יעיל לאורך זמן לאכלזיה. לא ידוע על טיפול שמאפשר הופעה מחודשת של הגלים הפריסטלטים בוושט. האופציות הטיפוליות העיקריות באכלזיה כוללות תרופות שמפחיתות את עוצמת ההתכווצות של הסוגר הוושטי התחתון, הרחבה של מוצא הוושט באמצעים מכניים, או חיתוך כירורגי של השריר.
התרופות העיקריות שמשמשות לטיפול כוללות ניטרטים ותרופות ממשפחת חוסמי תעלות הסידן, הפוגעות ביכולת התכווצות השריר.
אפשר להיעזר גם בהזרקת הרעלן בוטילנום אל הסוגר, וכך למנוע את התכווצותו למשך תקופה של כחצי שנה בערך, באחוז ניכר מן החולים. הטיפול היחיד שמראה יעילות משמעותית לטווח האורך הוא טיפול כירורגי. כריתת השריר הוושטי (פרוצדורה המכונה "מיוטומיה על שם הלר" – Heller myotomy) היא הפרוצדורה הכירורגית המעודפת.
תופעת הלוואי העיקרית של ניתוח זה הוא דווקא חולשת הסוגר והופעת רפלוקס קיבתי – העלאת תוכן קיבתי אל הוושט. במרכזים רפואיים מתקדמים ניתן להיעזר בניתוח רובוטי כדי לבצע פרוצדורה זו באופן מדוייק, במטרה להפחית את תופעות הלוואי. לעיתים, במקרים קשים ונדירים במיוחד, אין מנוס מכריתה של הוושט.
