תסמונת מלורי-וייס מתארת מצב רפואי שבו נוצרים קרעים ברירית הוושט התחתונה או בחלק העליון של הקיבה, בנקודה בה שני האיברים החלולים נפגשים.
הוושט היא צינור במערכת העיכול שמחבר את הפה לקיבה. קרע ברירית של מערכת העיכול מוביל לדימום אשר עשוי לעבור דרך שני פתחי הגוף – עשוי להימצא בקיא או בצואה. קרעים אלה נוטים להחלים אולם לעיתים מצריכים טיפול רפואי.
מהם הסיבות להיווצרות התסמונת?
קרעים המתוארים בתסמונת מלורי וייס נגרמים כתוצאה מלחץ מוגבר המופעל בבטן, כאשר הגורם השכיח ביותר הוא הקאות חמורות או ממושכות. לחץ זה יכול להתרחש על ידי:
• הקאות תכופות – באופן רצוני או בתגובה לגירוי
• שיעול אינטנסיבי המלווה בהפעלת שרירי הבטן
• פעילות גופנית אינטנסיבית, התקפים או לידה
• טראומה מקומית ישירה ופגיעה ברקמות
גורמים מסוימים עלולים להגביר את הסיכון להתרחשות התסמונת. גורמים אלה מעוררים הקאות אינטנסיביות או לחץ מוגבר המופעל בבטן כמו הרמת חפצים כבדים, דלקת בדופן הקיבה, מחלות במערכת העיכול, אלכוהוליזם, בולימיה ומצבים בריאותיים המלווים בהתקפים. תסמונת מלורי וייס נפוצה יותר בגברים ומתרחשת לעיתים קרובות כתוצאה מצריכת אלכוהול כרונית.
תסמינים לתסמונת מלורי וייס
הקאת דם (המטמזיס) היא תופעה שכיחה המאפיינת את תסמונת מלורי וייס. הפרשת הדם הניצפת בדרך כלל, הינה טרייה, בשל המיקום האנטומי של הוושט, שהיא בראשית דרכה של מערכת העיכול. במקרים אחרים הקיא יכול לדמות מראה של קפה טחון. מטופלים רבים הלוקים בתסמונת מלורי וייס מתלוננים על דם בצואה שצבעו כהה.
לפעמים, דימום מהקרע ברירית יכול להתרחש בפתאומיות ולהיות חמור. מטופלים רבים מתלוננים על תסמינים כמו: חולשה, סחרחורת או עלפון, קוצר נשימה, כאבי בטן, שלשולים וחיוורון. תסמינים אלה למעשה הם תוצר של אובדן דם והיווצרות אנמיה כפועל היוצא מכך. דימום ממושך עשוי לגרום לעייפות קיצונית וקוצר נשימה.
אבחון של תסמונת מלורי וייס
מצבים רפואיים שונים כרוכים בדימום ולכן לאבחון מדוייק קיימת חשיבות בבחירת הטיפול. פנייה לייעוץ רפואי היא צעד הכרחי במניעת הסיבוכים הכרוכים בתסמונת מלורי וייס, שכן אי התייחסות יכולה להוביל לאובדן דם חמור ומוות.
במסגרת התשאול הרפואי המטופל יתושאל בנוגע לתסמינים שנצפו, למחלות הרקע ולהיסטוריה הרפואית. חשוב לציין בפני הרופא מידע בנוגע להקאות, דימומים וכאבי בטן שנצפו בבית המטופל. בהמשך הרופא יבצע בדיקה גופנית כללית לאיתור רמזים קליניים.
על מנת לאתר את מיקומו של הקרע, הגורם לכך והכמות הרופא עשוי לשלוח את המטופל לביצוע ספירת דם מלאה במעבדה רפואית ולהמליץ על בדיקת צואה. במקרים אחדים תתבצע בדיקה פולשנית כמו אנדוסקופיה, בדיקה המתבצעת בהרדמה או טשטוש אשר במסגרתה מוחדר צינור דק במורד הגרון כדי לבחון את מערכת העיכול ולאסוף דגימת רקמה. בדיקה נוספת הינה אנגיוגרפיה, הבוחנת את תקינותם ותפקודם של כלי הדם.
איך מטפלים?
לעיתים קרובות קרעים המתרחשים במסגרת תסמונת מלורי וייס אינם מצריכים טיפול רפואי. שכן הריפוי נעשה באופן טבעי. במקרים של קרע חמור נזקק המטופל למענה רפואי. במקרים מסויימים תדרש התערבות כירורגית לצורך תפירת הקרע כדי למנוע אובדן דם.
במסגרת טיפולי אנגיוגרפיה ניתן לעצור את הדימום. הרופא מזריק תרופות או חומרים אחרים לתוך כלי הדם ועוצר את הדימום. אנדוסקופיה היא שיטה נוספת לעצירת הדימום המקומי. באמצעות שיטה זו ניתן להזריק כימיקלים כמו אפינפרין לאזור הדימום או לחילופין לבצע צריבה מקומית.
במצבים אחרים ניתן לשלב טכנולוגיות הפועלות על חום, זרם חשמלי, או לייזר לצורך אטימת מקור הדימום ברירית הוושט. לעיתים הרופא עשוי להשתמש בקליפסים מיוחדים או לבצע קשירות שמטרתן לחסום את כלי הדם.