תפקידה העיקרי של מערכת העיכול הוא לפרק את המזון שאנחנו אוכלים למרכיביו הקטנים, ולאפשר את ספיגתו בגוף, כדי להעביר את הצרכים התזונתיים לכל תאי הגוף.
הקיבה משמשת חלק חשוב בתהליך פיזיולוגי זה. תפקידה עיקרי של הקיבה איננו לספוג אוכל (אם כי מתרחשת בה מעט ספיגה של נוזלים ואלכוהול) אלא לפרק את המזון באופן מכני וביוכימי. הפירוק המכני של המזון (שמתחיל, בעצם, בשיניים ובלעיסה) מתרחש בעזרת כיווצים מחזוריים של הקיבה. בפירוק הביוכימי הראשוני מופרשים אנזימים מעכלים שונים לחלל הקיבה. אנזימים אלו מופעלים בנוכחות pH חומצי. הקיבה מפרישה חומצה הידרוכלורית (HCl) שיוצרת את החומציות הרבה בקיבה, מאפשרת פירוק של המזון, וגם מגנה עלינו מפני מזהמים שונים שאינם שורדים בסביבה חומצית כל כך.
החומצה מופרשת מתאים בקיבה שנקראים "תאים פריאטלים" (parietal cells) הנמצאים בשכבה המצפה את הקיבה, שכבת האפיתל. הפרשת החומצה מבוקרת על ידי גורמים עצביים והורמונלים שונים – עצב הואגוס, היסטמין, גסטרין, סומטוסטטין, פרוסטגלנדינים (מעכבים את הפרשת החומצה) ועוד.
תת חומציות הקיבה – גורמים וסיבות
בתת חומציות הקיבה, המוכנה אכלורהידריה או היפוכלורהידריה נפגעת הפרשת החומצה התקינה בקיבה, ורמת החומציות יורדת (ה – pH עולה). קיימים מספר בעיות רפואיות שיכולות להוביל לתת הפרשה של חומצה מהקיבה:
- תת פעילות של בלוטת התריס מאיטה את הפעילות המטבולית הכללית בגוף ועלולה להוביל לתת חומציות הקיבה.
- מחלה אוטואימונית שנקראת "אנמיה ממארת" – Pernicious Anemia. במחלה זו נוצרים נוגדנים כנגד התאים הפריאטלים המייצרים את החומצה. כתוצאה מכך נפגעת יכולתה של הקיבה לייצר חומצה, וגם לספוג את הויטמין B12 (ויטמין זה נספג באמצעות חומר המופרש גם הוא מהתאים הפריאטלים).
- זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori). חיידק זה ידוע כגורם לכיבים בקיבה ובתריסריון, וקשור לדלקת כרונית של הקיבה – גסטריטיס. החיידק מפריש חומרים המנטרלים את החומציות הקיבתית, כדי לאפשר לו לשרוד בתנאים הקשים השוררים בה. בנוסף, הדלקת יוצרת פגיעה באפיתל שמפחיתה את ההפרשה החומצית.
- שימוש מוגבר בחומרים נוגדי חומצה יכול להביא גם הוא למצב זה. היום נפוצות מאוד תרופות הפוגעות ביכולת התאים הפריאטלים לייצר את החומצה. תרופות אלו משמשות לטיפול במצב ההפוך – הפרשה חומצית מוגברת מהקיבה שפוגעת בוושט וגורמת לצרבת. תרופה נפוצה כזו היא לוסק (Omeprazole). מינון יתר של תרופות אלו עלול לדכא את פעילות התאים הפריאטלים יתר על המידה
- סיבות אחרות, נפוצות פחות, כוללות תופעת לוואי של ניתוח ל"מעקף קיבה", סרטן בקיבה, הקרנה לאיזור הקיבה שפגעה בתאי האפיתל, חוסר בניאצין, ועוד
סימנים וסימפטומים
הסימפטומים הנפוצים כוללים כאבי בטן, הפרעה בספיגת המזון, ולעיתים תסמינים המזכירים את מחלת הרפלוקס (GERD). אדם עם תת הפרשה של חומצה קיבתית פגיע יותר לזיהומים חיידקים במערכת העיכול (bacterial overgrowth) שגורמים לשלשולים והפרעות אחרות ביציאות. אנמיה ממארת המלווה בחוסר ויטמין B12 גורמת גם לירידה במספר כדוריות הדם האדומות (אנמיה), ובמקרים מתקדמים גם לחסרים נוירולוגים שונים (נימול בגפיים, הפרעות ביציבה ובתחושת הרטט, ועוד).
אבחנה של תת חומציות הקיבה
במקרים של תת חומציות על רקע מחלה אוטואימונית, ניתן לגלות בדם החולה נוגדנים המכוונים כנגד מרכיבים של התאים הפרייאטלים – משאבות הנמצאות על פני התא ותפקידן להחליף פרוטונים ואשלגן כדי לאפשר יצירה של החומצה ההידורכלורית. מדידה של חומציות הקיבה מראה על רמת pH גבוהה מ – 4 (לאחר ניסיונות לעירור ההפרשה החומצית). במקרים מסוימים ניתן לגלות רמות מוגברות של ההורמון גסטרין, שמבקר את הפרשת החומצה. הורמון זה מיוצר בעודף כחלק מניסיונותיו של הגוף לאזן את הפרשת החומצה, ולהביאה למצב תקין.
טיפול
הטיפול העיקרי הוא התייחסות לבעיה הראשונית שהביאה למיעוט ההפרשה החומצית מהקיבה. טיפולים סימפטומטיים שונים נועדו להגביר את החומציות בקיבה – betaine HCL ניתן ביחד עם האוכל וייתכן שמאפשר ספיגה טוב היותר של המזון. תכשיר זה ניתן ביחד עם אנזים מעכל (פפסין). כפי שהוזכר, כאשר התאים הפריאטלים פגועים יש חשש ניכר למחסור בויטמין B12, ולכן יש לתת תוספות שלו על פי הצורך. מכיוון שהחומציות הנמוכה מאפשרת גדילה של חיידקים בקיבה, לעיתים יש צורך להתייחס לזיהומים במערכת העיכול – על ידי טיפול אנטיוביוטי וכדומה.