תרופות סטימולנטיות המגבירות את התנועתיות של המעיים

טיפול הומאופתי
הומאופתיה מטפלת בסיבות והשורשים של הבעיות , וכך האדם מבריא ומגיע לריפוי אמיתי.
רוצים לשמוע עוד על טיפול הומאופתי השאירו פרטים

תרופות סטימולנטיות המגבירות את התנועתיות של המעייםלא קשה להבין מדוע תפקוד תקין של המעיים הכרחי לבריאות הגוף שלנו. יש קשר הדוק בין האופן שבו מתפקדים המעיים לבין עצירות, כאשר תפקוד בעייתי של המעיים הוא אחד מהגורמים העיקריים לעצירות. כך לדוגמא אם הפעילות של המעיים היא איטית יחסית, הוצאת הצואה מהגוף תתעכב בצורה משמעותית ותביא לאותה עצירות בלתי רצויה.

בהתחשב בכל אלה, לא מפתיעה העובדה שחלק משמעותי מהטיפולים בעצירות מיועדים להחזיר את המעיים לתפקוד תקין. כאלה הן בדיוק התרופות הסטימולנטיות, שמטרת העל שלהן היא להגביר את התנעותיות של המעיים. אז איך בדיוק זה עובד? ולמה חשוב לשים לב?

אופן הפעולה של התרופות הסטימולנטיות

תרופות סטימולנטיות ברמת ההגדרה מכילות חומרים שהתפקיד שלהם הוא לגרות בצורה ישירה את דפנות המעיים. ההנחה היא שבאמצעות גירוי המעיים תשתפר התנועתיות שלהן, מה שישפר את הוצאת הצואה מן הגוף. יש כיום שימוש בתרופות סטימולנטיות (מעוררות) בהרבה מאד תחומים ברפואה, כאשר למשל חלק מהטיפולים הניתנים להפרעות קשב וריכוז מבוססים על אותו רעיון.

לכל אחת מהתרופות הסטימולנטיות הנוגעות להפרעות קשב וריכוז יש אופן פעילות שונה, וחשוב הרבה יותר – הוראות שימוש אחרות שצריך להתחשב בהן. בין התרופות האלה ניתן למנות את לקסטיב (פנולפתלאין), לקסטין (ביסקודיל), לקסידל (תמציות קסיה) ושמן קיק. את התרופות האלה נוטלים לרוב בצורה של כדורים, בהתאם להוראות השימוש ולהנחיות של הגורם הרפואי המטפל.

הבעיה: יש גם סיכונים

הגברת התנועתיות של המעיים נראית כמו צעד מתבקש בהתמודדות עם עצירות הנובעת מתפקוד לא תקין של המעיים. מה שכן, ברור שזהו לא פתרון קסם, אלא פתרון שצריך להישקל במלוא הרצינות ותוך הבנה שיש כאן סיכונים לא פשוטים. המציאות היא ששימוש תכוף מדי בתרופות סטימולנטיות עלול להביא לפגיעה חמורה ולעיתים בלתי הפוכה במעי הגס, ולצד זה להתכווצויות שכמובן אינן רצויות. זו הסיבה שחייבים להשתמש בתרופות רק בהפנייה של גורם רפואי מוסמך, תוך בקרה מלאה ומבלי שחורגים אפילו במילימטר מהוראות השימוש בתרופה.

בעיה נוספת הקשורה לתרופות הסטימולנטיות נוגעת לעובדה שהן עלולות להביא להתמכרות אליהן, מה שכמובן לא מסייע למי שצריך להשתמש בהן רק לפרק זמן קצר ונקודתי. ההתמכרות הזו אף עלולה להביא שלאחר פרק זמן מסוים האפקט ההפוך הוא שיקרה למעיים, כך שבמקום פעילות ערה של המעיים נקבל פעילות עצלה שלהם.

הצעד הראשון: אבחון

עוד לפני שאפשר לחשוב על טיפול בעצירות בעזרת תרופות סטימולנטיות – או טיפול בעצירות כמכלול – חשוב לאבחן את הבעיה באופן מלא ומדויק. הקושי הוא שאין כאן הגדרה חד משמעית, מה גם שהיא משתנה בהתאם לקבוצת הגיל של האדם וביחס למצב המקובל שלו.

החדשות המעודדות הן שיש כיום מספיק אמצעים לאבחון עצירות, כאשר בין היתר ניתן להזכיר בדיקה רקטלית, קולונסקופיה, צילומי רנטגן ואולטרה סאונד, בדיקות לבירור התנועתיות של המעי וכמובן שגם חוקן. בהרבה מקרים נעשה שילוב בין מספר בדיקות במטרה לקבל תמונה מלאה ומדויקת.

תרופות סטימולנטיות, בדומה לתרופות אחרות שנועדו להתמודד בצורה זו או אחרת עם העצירות, ניתנות לרוב רק בשלבים מאוחרים יחסית של הטיפול – בעיקר על רקע תופעות הלוואי הממש לא נעימות שלהן. בשלבים הראשונים יוחלט על שינוי הרגלי החיים של האדם, למשל שינוי הרגלי האכילה (חשוב לאנשים הסובלים מעצירות לצרוך מאכלים העשירים בסיבים תזונתיים), הגדלת צריכת המים וגם הפעילות הגופנית. הטיפול התרופתי נשמר למצבים מורכבים יחסית של עצירות, כשיש צורך בפתרון נקודתי או כשמתברר שהטיפולים הבסיסיים יותר הוכחו כלא יעילים.
URL=/">

דילוג לתוכן