פרוקטיטיס היא דלקת פי הטבעת, המתרחשת בחלק התחתון של המעי המוביל לפי הטבעת. התסמינים עשויים להשתנות במידה ניכרת.
בתחילה מופיעות בעיות קלות בלבד, אך בהמשך המחלה משפיעה על החלק האחרון של פי הטבעת. התסמינים עשויים להימשך זמן קצר או להפוך למצב כרוני הנמשך מספר שבועות, חודשים או יותר.
הגורמים לפרוקטיטיס
למחלה זו יש גורמים רבים, אך מחלות המועברות במגע מיני (STD) הן הנפוצות ביותר. זיבה, עגבת, הרפס, יבלות אנאליות וכלמידיה הם הגורמים השכיחים ביותר לפרוקטיטיס המועבר במגע מיני. מחלה זו שכיחה יותר בקרב גברים הומוסקסואלים ובקרב אנשים העוסקים במגע פיזי אנלי עם שותפים רבים.
גורמים אחרים של פרוקטיטיס כוללים:
- זיהומים שאינם מועברים באמצעות מגע מיני.
- מחלות אוטואימוניות של המעי הגס כגון מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.
- חומרים פיזיים מזיקים.
- כימיקלים.
- חפצים זרים הממוקמים בפי הטבעת.
- טראומה באזור.
- קרינה, שהיא תופעת לוואי כתוצאה מטיפול במחלה אחרת.
- אנטיביוטיקה, שהיא תופעת לוואי כתוצאה מטיפול במחלה אחרת.
תסמיני פרוקטיטיס
התסמינים עשויים לכלול:
- כאב במהלך פעולת מעיים.
- כאב באזור האנאלי ופי הטבעת.
- תחושת חוסר ריקון מלא של המעיים לאחר פעולת מעיים.
- התכווצויות בלתי רצויות במהלך פעולת מעיים.
- דימום ולעתים דליפה.
אבחון ובדיקות לפרוקטיטיס
אבחון המחלה מבוסס על הגורם החשוד. הרופא בודק היסטוריה רפואית יסודית כדי לקבוע את שיטות הפעילות המינית, ולהבין אם קיימות התנהגויות מיניות המציבות את המטופל בסיכון גבוה. רוב המקרים של חשד בפרוקטיטיס כרוכים בהליך שנקרא פרוטוסיגמודידוסקופיה. במהלך בדיקה זו, צינור מואר עם מצלמה עובר דרך פי הטבעת ומשמש להתבוננות על תוכן פי הטבעת. התמונה מוקרנת על מסך טלוויזיה על מנת לזהות שינויים.
בנוסף, הרופא עשוי גם לקחת ביופסיה, פיסת רקמה קטנה של פי הטבעת לבדיקת מחלות או זיהום. כל דליפה, אם קיימת, עוברת בדיקות מעבדה לזיהוי החיידקים העשויים להיות נוכחים. הרופא עשוי גם לקחת ביופסיה (פיסת רקמה קטנה) של פי הטבעת שלך לבדיקת מחלות או זיהום. במקרים רבים, הרופא מבצע אף בדיקת דם לאיתור נוכחות נוגדנים ותמיכה באבחון.
טיפול בפרוקטיטיס
הטיפול תלוי בגורם למחלה. היות והגורם הנפוץ ביותר הוא מחלה המועברת במגע מיני, המטופל עשוי לקבל אנטיביוטיקה להריגת האורגניזם. נוכחות סוג זיהום אחד מצביע על נוכחות סוגי מחלות אחרות המועברות במגע מיני, ולכן הטיפול באנטיביוטיקה עשוי להיות מופנה להריגת שני אורגניזמים זיהומיים או יותר במקביל. המטופל יכול לקבל חלק מהתרופות בהזרקה אחת.
המטופל מקבל הנחיות להקפדה על שיטות יחסי מין בטוחות, כגון קונדומים, אם הוא עוסק בהתנהגות מינית המציבה אותו בסיכון גבוה. אם האבחון קובע מחלה דלקתית שגורמת לפרוקטיטיס, כגון קוליטיס או מחלת קרוהן, המטופל מקבל טיפול מתמשך, הכולל תרופות לדיכוי המערכת החיסונית, כגון סטרואידים, להקלת תסמיני פי הטבעת. בנוסף, יתכן שייקבע טיפול לשליטה על תסמינים דוגמת שלשולים.
ניתוח – אם פרוקטיטיס נובע ממחלה כרונית, יש לעבור ניתוח. גסטרואנטרולוג, מומחה לטיפול באיברים מהפה עד פי הטבעת, מייעץ למטופל לגבי הניתוח.
מניעת פרוקטיטיס וטיפולי מעקב
אם המטופל עוסק בהתנהגויות מיניות בסיכון גבוה, עליו להתמודד עם ההשלכות, ולעבור להתנהגויות בטוחות מבחינה מינית, הכוללות שימוש בקונדום, הכרת ההיסטוריה המינית של השותף או השותפה, והימנעות מיחסי מין אנאליים. ברוב המקרים, בעיות אנאליות או רקטאליות כגון פרוקטיטיס, מגיבות היטב לטיפול.
כשהמחלה נגרמת כתוצאה ממצבים בריאותיים אחרים, כגון הקרנות, קוליטיס ומחלת קרוהן, הטיפול נמשך לטווח הארוך, למניעת שיבת התסמינים מעת לעת, במצב של הישנות או התלקחות.