לעצירות יש הרבה מאד סיבות פיזיולוגיות, בהן כאלה הקשורות לכשלים בפעילות המעי הגס עמו (עצירות תפקודית) וכאלה הקשורות לגורמים פיזיולוגיים אחרים ולאורח החיים שלנו (עצירות משנית).
מה שרבים לא יודעים הוא שלפעמים הבסיס לעצירות הוא התנהגותי במהותו, כלומר האדם יכול מבחינה פיזית לתת צואה בתדירות התקינה – אבל לא עושה זאת עקב סיבות התנהגותיות, לחצים, חששות וכיוצא בזה. ולא, זה לא אומר שהעצירות במקרים האלה היא חמורה פחות.
אוכלוסיית הסיכון העיקרית: תינוקות
אחוז ניכר מהסובלים מעצירות התנהגותית הם התינוקות, אצלם העצירות עלולה להופיע בשלבים שונים בתהליך הגדילה שלהם – ובעיקר בשלבי המעבר. הסיכון הגדול ביותר לעצירות התנהגותית אצל ילדים הוא בשלב הגמילה מחיתולים, בו התינוקות חוששים מהמצב החדש ובעיקר מהטלת הצואה. כל מה שהם מכירים מהבחינה הזו משתנה, והתוצאה היא ילדים שנמנעים בצורה בלתי מודעת מהוצאת הצואה מהגוף שלהם.
גם בקרב ילדים בוגרים מעט יותר עלולה להפתח עצירות בתקופות המעבר. ילד שמגיע לגן לראשונה נתקל בסביבה מאיימת, אליה הוא מתקשה להתרגל. אחת ההשלכות של זה היא הקטנת היציאות.
לחצים וחששות
עצירות התנהגותית יכולה להיגרם עקב סיבות פסיכולוגיות, שלא תמיד יש להן בסיס מדעי. כך למשל לא מעט נשים שעברו טיפולי פוריות חוששות בשלבים שאחרי ההכנסה המחודשת של העוברים לרחמן מביקור בשירותים, כשהחשש כאן אינו רציונלי כמובן – שהעוברים יוצאו מן הגוף יחד עם הצואה. נשים רבות בתהליכי פוריות לא יוכלו להבהיר באופן מדויק שזהו החשש המביא לעצירות, אבל להערכת מומחים רבות הוא מחלחל אצל רבות ונמצא מתחת לפני השטח.
עוד גורם סיכון לעצירות התנהגותית הוא דווקא מרצון די מבורך ברמה הכללית, והוא להיות היגיינים כמה שאפשר. יש כיום אנשים רבים שנמנעים מביקור בשירותים כאשר הם נמצאים במקום שהם לא בטוחים שההיגיינה שלו מושלמת, למשל מסעדה, מרכז בילוי או אפילו מקום העבודה או הלימודים שלהם. כאשר זה קורה מדי פעם זה לא נורא, אבל אם מישהו נמנע משך כל תקופת העבודה או התואר האקדמי מביקור בחדר השירותים ומחכה לחזור הביתה – ברור מדוע יש כאן מצב בעייתי מבחינת מערכת העיכול.
לחצים אינם רצויים אצל אף אחד, ובכוחם השלילי להביא גם לעצירות. יש אנשים שמרגישים שסדר היום שלהם עמוס כל כך מכדי שיוכלו לגשת לשירותים, אחרים דוחים את זה יותר מדי זמן ("אני אסיים את העבודה ואגש לשירותים") ואחרים מרגישים שהם לא יכולים לגשת לשירותים כשהם אינם רגועים.
אז איך מטפלים?
לעצירות התנהגותית עשויים להיות ביטויים פיזיולוגיים, הנגרמים בחלקם כתוצאה מהעצירות – תהיה הסיבה לה אשר תהיה. הרופאים כיום פועלים בגישה שהאלמנטים הפיזיולוגיים המזוהים עם העצירות הם שצריכים לקבל את תשומת הלב הראשונית, ולכן יבדקו קודם כל האם יש כאן סיבה פיזיולוגית זו או אחרת (מה ששיטות האבחון הרבות לעצירות יכולות להצביע עליו). זה ממש לא אומר שעצירות התנהגותית "לא נחשבת" מבחינתם, כי זו עדיין עצירות לכל דבר ועניין, אבל בהחלט שיש רצון לברר קודם אם יש סיבות פיזיולוגיות עמוקות יותר לעצירות מאשר הסיבות ההתנהגותיות.
הדגש כיום בעצירות הוא לשנות קודם כל את הרגלי החיים, ולשפר את כל מה שדורש שיפור בחיים. כך לדוגמא תהליכים פסיכולוגיים, עד רמת הטיפול הפסיכולוגי, יכולים להעלים חלק מהחששות שמביאים לעצירות – לכן הם לגיטימיים מאד בשדה המשחק הזה.
אם האדם פשוט נמנע מלעשות צרכים בכמות מספקת, צריך לראות מה הוא יכול לשנות באורח החיים שלו כך שהביקורים בשירותים ייעשו בתדירות רצויה. ספורט ותזונה נכונה יכולים לסייע כקו ראשון, כשבקו שני יש לא מעט תרופות וטיפולים אחרים.
URL=/">