בעיות במערכת העיכול הן עניין נפוץ בעולם המערבי. כאבי בטן, מחלות דוגמת קרוהן וקוליטיס ואפילו צליאק מלוות אנשים רבים ודורשות מענה רפואי. לעיתים שינוי באורחות החיים והתזונה יהיה מספיק כדי להתמודד עם בעיות אלו, לפעמים יהיה צורך בטיפול תרופתי להשגת האיזון, ובמקרים הקשים יותר – יש צורך להשתמש בניתוח כדי להתגבר על הבעיה.
בעבר שיטת הניתוח היחידה בה היה ניתן לטפל בבעיות במערכת העיכול הייתה פתיחת בטן. ביצוע חתך לאורך קיר הבטן, הזזת השכבות הצידה ומבט ישיר אל האיברים בהם צריך לטפל.
עם השנים התפתחו שיטות הניתוח, התקדמו האפשרויות הטכנולוגיות העומדות לרשות הרפואה המודרנית וכיום השיטה המועדפת לביצוע ניתוחי בטן היא שיטת הניתוח הלפרוסקופי.
ניתוח לפרוסקופי – היכרות מקדימה
ניתוח לפרוסקופי הינו ניתוח זעיר פולשני, המתבצע באמצעות החדרת מכשיר זעיר ודק לגוף דרך פתח קטן בגוף. בנוסף, מוחדרת לחלל הניתוח מצלמה, המאפשרת לצפות ולעקוב אחר השינויים באזור הניתוח.
החידוש בשיטת ניתוח לפרוסקופית מתבטא בכך שהחתך בגוף המטופל הוא קטן ביותר ולרוב מסתכם באורך של חצי סנטימטר עד סנטימטר אחד בלבד. בכדי לאפשר גישה נוחה ולעבוד עם מספר כלים במקביל מבוצעים בגוף המטופל שלושה חתכים קטנים מעין אלו המכונים "שערים" – דרכם ניתן להכניס לגוף המטופל את הכלים הנדרשים לביצוע הניתוח.
התאמה לניתוח לפרוסקופי
שיטת הניתוח יכולה להתאים למגוון בעיות במערכת העיכול כגון: קרוהן, סרטן המעי והרקטום, קוליטיס, עצירות שאינה ניתנת לטיפול באמצעים תרופתיים, ועוד. שיטה זו יכולה לשמש גם בניתוחים דוגמת: הסרת כיס מרה, הסרת יותרת הכליה וטיפול בהשמנת יתר.
חשוב לדעת כי מטופל עם ניתוחים חוזרים בבטן לא יכול לעבור ניתוח בשיטה הלפרוסקופית עקב הידבקויות שעלולות לקרות כתוצאה מפרוצדורות העבר. בנוסף, חולים החווים זיהום אינם מתאימים גם הם לניתוח בשיטה זו.
תחילת הניתוח הלפרוסקופי
לאחר ביצוע החתך הראשון בקרבת הטבור, מכניס המנתח מחט חלולה ומיוחדת החודרת לבטן. כאשר המנתח מרגיש שהוא הגיע לחלל והמחט אינה נתקלת עוד בהתנגדות ייסגר על המחט קפיץ מיוחד שימנע ממנה לפגוע באיברים הפנימיים.
בשלב זה, האיברים הפנימיים עדיין צמודים לקיר הבטן ועל כן ינפח המנתח את חלל הבטן בעזרת גז פחמן דו חמצני שיאפשר חלל עבודה וראות טובה יותר. אחד המכשירים החשובים ביותר המוכנסים לחלל הבטן הוא כבל שבסופו ממוקמת עדשה ובתחילתו מצלמה. כך יכול המנתח לקבל תמונת מצב ברורה על המתרחש בפנים ללא צורך בפתיחת הבטן.
לאחר ניפוח הבטן וקבלת תמונת מצב על הנעשה בפנים ניתן להכניס דרך החתכים האחרים את כלי הניתוח הלפרסקופיים ולהתחיל בעבודה.
מהלך הניתוח הלפרוסקופי
מאחר ובעיות במערכת העיכול יכולות להיות במגוון מקומות או לפגוע באיברים שונים, מהלך הניתוח משתנה בין מצב רפואי למשנהו. על אף השוני, בכל הניתוחים ישיג המנתח את זווית הראייה הטובה ביותר לעבר האיבר אותו הוא מעוניין לבחון או לנתח. לאחר קבלת התמונה הברורה תחל ההתקרבות של כלי הניתוח בזהירות לאיבר המנותח במטרה להגיע לשם בבטחה וללא פגיעה באיברים אחרים.
במהלך הניתוח ובמידה ומתעורר הצורך, יכול המנתח בכל שלב לעבור לשיטת הניתוח המסורתית ולבצע פתיחת בטן כדי לקבל נתונים טובים יותר, אפשרות גישה נוחה יותר או לבצע פעולה ניתוחית אותה לא ניתן לעשות בשיטה הלפרוסקופית.
לאחר הניתוח
התאוששות מניתוח לפרוסקופי תהיה קלה משמעותית מהתאוששות לאחר ניתוח של פתיחת בטן. לאחר ניתוח לפרוסקופי ישנם מטופלים המסוגלים ללכת לביתם לאחר מספר שעות או ימים בניגוד לניתוח הכולל פתיחת בטן ומצריך זמן התאוששות ארוך יותר בבית החולים.
החתכים הקטנים נתפרים על ידי המנתח ולא אמורים להשאיר צלקות משמעותיות – דבר המהווה יתרון גדול של השיטה הלפרוסקופית.
לעיתים לאחר הניתוח ישנם כאבים באשכים או בכתף ימין – אלו האזורים בהם מצטבר הפחמן הדו חמצני בו משתמשים לניפוח הבטן – כאבים אלו אמורים לחלוף עד יומיים לאחר הניתוח ללא השארת סימנים לעתיד.