עצירות היא בעיה נפוצה מאד, כאשר על פי ההערכות סובלת ממנה כ-20% מהאוכלוסיה. בהרבה מאד מקרים הסובלים מעצירות יהיו בגילאים מבוגרים יחסית – בעיקר עקב היחלשות השרירים והאטת פעילות מערכות הגוף – אבל מנגד הבעיה מאפיינת גם הרבה מאד ילדים.
עצירות בילדים נחשבת למצב מורכב, לאבחון ולטיפול גם יחד, ומחייבת אתכם להבין לקראת מה אתם (או ליתר דיוק הילדים שלכם) הולכים.
מהי עצירות אצל ילדים?
הדבר הראשון שחשוב לדעת על עצירות בילדים הוא שההגדרה שלה מעט שונה מזו של עצירות אצל המבוגרים יותר. על פי האיגוד האמריקאי לגסטרואנטרולוגיה ילדים, שבישראל מאמצים לרוב את גישתו, עצירות היא יציאות קשות או מעוכבות – על פי תלונת הילד – שנמשכות לפחות פרק זמן של שבועיים. תדירות היציאות משתנה גם בהתאם לגיל הילד, כאשר אצל תינוקות בגיל של שבוע ומטה צפויות ארבע יציאות מדי יום, כשלאחר מכן (עד גיל שנתיים) הירידה היא לשתי יציאות ביום. במהלך תקופה הזו העצירות גורמת לילד סבל לא מבוטל, או אפילו תחושות מבוכה.
לעצירות אצל ילדים נלווים בדרך כלל סימפטומים לא נעימים דוגמת כאבי בטן או תפיחות בבטן, יציאות דמיות ועוד. בהרבה מקרים העצירות נובעת כתוצאה מאירוע חריף כלשהו שהופך את התמונה למורכבת יותר. אירועים אלה עלולים להביא להשפעה שלילית על מערכת העיכול והצואה, מה שיוסיף היבטים פיזיים לבעיה.
הגורמים לעצירות אצל ילדים
עצירות יכולה להיות תסמין של הרבה מאד מחלות, אם כי ברוב המקרים אצל ילדים היא נובעת מבעיות תפקודיות של מערכת העיכול ולא ממחלות נלוות. בלא מעט מצבים העצירות נגרמת מקשיי הסתגלות של הילד לסיטואציות חדשות, דוגמת גמילה מחיתולים בגילאים מוקדמים או מעבר לבית ספר חדש בגילאים מאוחרים יותר.
הגמילה מהחיתולים מביאה את הפעוט לסיטואציה זרה לחלוטין, בה היציאות שונות מאשר בעבר, ורבים מהם מפתחים חשש בלתי מודע ואוגרים את הצואה בגופם. אצל ילדים מבוגרים היציאה מחיק המשפחה והמעבר לסביבה שאינה מוכרת עלול להביא לרתיעה מביקור בחדרי השירותים.
התפריט התזונתי של ילדים משתנה לאורך השנים, וגם השינוי הזה עלול להגדיל את הסבירות לעצירות. הילד מחליף בין תפריטים ומערכת העיכול שלו לא מגיבה אליהם טוב במשך תקופה שעלולה להיות ארוכה. לכך יש להוסיף את העובדה שעם כל הרצון הטוב של ההורים, ילדים רבים עדיין אוכלים מזון שהוא הכל חוץ מבריא: מאכלים דוגמת שוקולדים וממתקים אינם תורמים למערכת העיכול, בלשון המעטה, ומגדילים את הסיכויים שהילד יסבול מעצירות.
על הקושי שבאבחון
יש כיום שיטות שונות לאבחון עצירות, אבל האתגר העיקרי הוא בשלבים המוקדמים יותר: לזהות שיש בכלל בעיה שמצריכה אבחון. בעוד שמבוגרים הם מודעים פחות או יותר להרגלי היציאות שלהם, הילדים לא בהכרח ידעו מה תקין ומה לא (מה גם שאין תמיד הגדרה חד משמעית). התפקיד במקרה הזה הוא של ההורה, שצריך לשים לב אם הילד שלו מפסיק לעשות צרכים בתקופה מסוימת, או לחלופין מגלה תסמינים שעלולים להעיד על הבעיה. ילד שההתנהגות שלו אינה שקטה יצריך למשל תשאול, לאחריו אפשר להבין אולי שיש עצירות. אולי, כי ילדים לא ששים לדבר על בעיות מהסוג הזה.
הקניית הרגלי אכילה נכונים, שתייה מרובה של מים ופעילות גופנית בתדירות ראויה היא חיונית לכל ילד – ועל אחת כמה וכמה ילדים הסובלים או עלולים לסבול מעצירות. בהרבה מקרים הטיפול בבעיה מתחיל בשינוי שכזה, שכמובן צפוי לתרום לילד גם במובנים אחרים. לצד זה יש טיפולים תרופתיים, אם כי השאיפה היא להשתמש בהם כמה שפחות במקרה של ילדים – לחלק מהתרופות ה"מסורתיות" לטיפול בעצירות יש תופעות לוואי לא נעימות.
URL=/">