אנצפלופתיה כבדית

אנצפלופתיה היא מצב נוירו-פסיכיאטרי שנגרם כתוצאה מהצטברות של חומרים רעילים בדם (והגעתם למוח), שאמורים להתפרק בכבד. נהוג לסווג את האנצפלופתיה הכבדית לארבע דרגות חומרה בהתאם להסתמנות הקלינית שלה. הדרגה הקלה ביותר באה לידי ביטוי בישנוניות ואובדן ריכוז ואילו הדרגה הרביעית, החמורה מכולן באה לידי ביטוי בכניסה לתרדמת.

יש לציין כי אנצפלופתיה היא לא מחלה אלא תסמונת (צבר של תסמינים) שיכולה להתפתח על רקע מגוון רחב של גורמים, כשבין היתר מדובר במחסור חמור של ויטמין A, הרעלת מזון חמורה במיוחד ועוד. הצירוף של המילה "כבדית" בא להצביע על כך שמדובר באנצפלופתיה שהתפתחה על רקע בעיה בכבד.

מה הם הגורמים לאנצפלופתיה כבדית?

החומר שמצטבר ביתר בדם של הסובלים מאנצפלופתיה כבדית הוא בדרך כלל אמוניה. האמוניה נוצר באופן טבעי בגוף האדם בתהליך שבו מפורקות חומצות האמינו לאבני הבניין שלהן. כאשר הכבד מתפקד באופן תקין, האמוניה הופך לשתנן (אוריאה) וזאת כיוון שרמות גבוהות מדי של אמוניה בדם הן רעילות לתאי הגוף. אם האמוניה לא הופך לשתנן, הוא לא מפונה מהגוף, אלא ממשיך להצטבר במחזור הדם.

האמוניה יכול לעבור את מחסום הדם-מוח בקלות ולהתניע שרשרת תהליכים שגורמת בסופו של דבר לשיבושים בפעילות התקינה של המוח. הפגיעה בפירוק האמוניה יכולה להיות תוצאה של שחמת הכבד שגרמה לאי ספיקת כבד או כתוצאה מאי ספיקת כבד אקוטית שלא קשורה למחלה כרונית.

במקרים מסוימים מדובר על שילוב בין מחלת כבד כרונית לבין מצב זמני שבא לידי ביטוי בעלייה ברמות האמוניה בדם כמו לדוגמה צריכה מופרזת של חלבונים, דימום ממערכת העיכול, כשל כלייתי, עצירות, זיהום חיידקי שגורם למשל לדלקת ריאות או דלקת בדרכי השתן ועוד.

מה הם התסמינים של אנצפלופתיה כבדית?

אנצפלופתיה כבדית היא תסמונת שהולכת ומחמירה באופן הדרגתי, כך שככל שיותר אמוניה מצטבר במוח, כך התסמינים רבים יותר וחמורים יותר. אחד השלבים המוקדמים של האנצפלופתיה הכבדית בא לידי ביטוי בקושי לישון בלילה ובנטייה להירדם במהלך היום. שלב זה נקרא בשפה המקצועית: day-night reversal. כמו כן, בשלבים המוקדמים בדרך כלל הלוקים באנצפלופתיה כבדית מתקשים להעתיק ציורים פשוטים ומתקשים לחבר נקודות בקו.

בשלבים המתקדמים יותר הלוקים באנצפלופתיה עלולים לסבול מאפטיות, פגיעה באוריינטציה המרחבית, פגיעה בתחושת הזמן, שינויים באישיות, התנהגות לא מותאמת חברתית, חוסר יכולת להירדם, חוסר תגובתיות לגירויים חיצוניים, בלבול ועוד.

כיצד מאבחנים אנצפלופתיה כבדית?

על מנת לקבוע כי המטופל סובל מאנצפלופתיה כבדית, יש לאבחן תחילה כי הוא סובל ממחלת כבד כמובן וזאת כיוון שכפי שציינו, האנצפלופתיה יכולה להתפתח גם ללא קשר למחלת כבד. האבחון של מחלת הכבד מתבצע באמצעות בדיקת דם (בדיקת תפקודי כבד) ובדיקת אולטרסאונד כשהבדיקה שמהווה את הגולד סטנדרט היא ביופסיה של הכבד.

מאחר והתסמינים של האנצפלופתיה הכבדית יכולים להתפתח על רקע בעיות רפואיות אחרות כמו לדוגמה דימום מוחי, הרי שייתכן שהמטופל יצטרך לעבור בדיקת CT מוח במטרה לשלול קיום של גורמים מעין אלו. בנוסף, יש למפות את כל התסמינים מהם סובל הנבדק, לבדוק את רמת האמוניה בדם, לבדוק האם ישנם גורמי סיכון לסבול מאנצפלופתיה המהווים את מנת חלקו של הנבדק, להעריך את דרגת החומרה של האנצפלופתיה ועוד.

כיצד מטפלים באנצפלופתיה כבדית?

הטיפול באנצפלופתיה כבדית משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפתחותה ובהתאם לדרגת החומרה שלה. כך לדוגמה חולים בשלב 3 או 4, הנמצאים בסיכון לחסימה של נתיבי האוויר עקב ירידה ברפלקסים זקוקים לא אחת לאינטובציה על מנת לצאת מסכנת חיים. כמו כן, בחולים אלה ייתכן כי יהיה צורך לעשות שימוש בזונדה נזוגסטרית להפחתת הסיכוי לשאיפת רכיבי מזון לריאות.

עיקר הטיפול מבוסס על תרופות שמטרתן לתרום לפינוי האמוניה ולהאטת קצב ייצור האמוניה. הכוונה היא למשל לאנטיביוטיקה, הגורמת לחיסול של אוכלוסיית החיידקים שגורמת לייצור האמוניה במעי, ללקטיטול או לקטולוז, הגורמים להאצת מעבר המזון במעי ועוד.

האנצפלופתיה הכבדית בדרך כלל לא גורמת למוות של החולה, אך במקרים מסוימים היא יכולה בהחלט להוות מדד פרוגנוסטי שלילי ולנבא תמותה בטווח הקצר. בכל מקרה שבו מתפתחת אנצפלופתיה כבדית, יש לכלול את האנצפלופתיה במערכת השיקולים המסייעת לקבלת ההחלטה בנוגע למועמדות החולה לעבור השתלת כבד.

דילוג לתוכן