לעצירות – אחד התסמינים המרכזיים של מערכת העיכול – יש הגדרה פחות או יותר ברורה. עצירות תהיה מצב בו תדירות היציאות תהיה נמוכה מהמקובל, כאשר במקרה של מבוגרים מדובר על פחות משלוש פעמים בשבוע.
לצד זה עצירות תהיה מאופיינת ביציאות שמצריכות מאמץ (גם כשהן סדירות), יציאות שהן קשות או יבשות וכן בתחושה של חוסר התרוקנות אפילו מספר דקות לאחר הביקור בשירותים.
הבעיה היא שהמדדים האלה לא קבועים, ואפילו סובייקטיביים. כאשר אי אפשר לאבחן על פי תחושות בלבד, צריך לשאולת מהן השיטות שכן קיימות כיום לאבחון עצירות. המאמר הנוכחי יתייחס לשיטות הנפוצות המקובלות כיום.
בדיקה רקטלית
בדיקה רקטלית מתבצעת באמצעות החדרת אצבע (כשהיא עטויה בכפפה ומצופה בחומרי סיכה) של הגורם המאבחן לרקטום, ולכן ברור מדוע היא תהיה לא נעימה ואף מביכה. עם זאת היא נחשבת לחשובה מאד לאבחון עצירות. באמצעות הבדיקה יוכל הרופא להבחין אם ישנן שאריות צואה או לחלופין צואה יבשה, שעלולות להיות הגורם לעצירות (מה שידוע בתור חסימת צואה). בדיקה פיזית אחרת שנעשית היא מישוש חיצוני של הבטן.
הצואה שאנחנו כן מוציאים מהגוף שלנו עלולה להצביע על דבר מה שאינו בסדר בו. לכן ייתכן שהרופא המאבחן יבקש לדגום את הצואה שלנו, במטרה לאתר בעיקר דימומים סמויים בה.
צילומי רנטגן, אולטרה סאונד ו-MRI
מעבר לבדיקה הרקטלית החודרנית, יש כיום מספיק אמצעי אבחון שאינם פולשניים. הבדיקה הראשונה שנעשית תהיה לרוב הזמינה והזולה יותר, והיא בדיקת רנטגן. זו הבדיקה הראשונה שיעשו למשל במיון פעמים רבות, שתאפשר לאתר גידולים או שינויים מבניים במעי ובמערכת העיכול.
בהרבה מאד מקרים צילומי הרנטגן לא יספיקו כדי להגיע לאבחון מדויק (על חשיבות שילוב הבדיקות תקראו בהמשך). כאשר צריך אבחון מדויק יותר, או כשלא ניתן להגיע לתשובה חד משמעית בעקבות צילומי הרנטגן, ישלח הרופא המאבחן את המטופל שלו לבדיקות נוספות: בדיקות אולטרה סאונד ו-MRI הן המרכזיות שעשויות להתבצע בהקשר הזה.
קולונסקופיה
הרבה מאד מהבעיות במערכת העיכול ובמעי הגס ניתנות לאבחון על ידי בעל מקצוע באמצעות התבוננות, כאשר הקושי כאן הוא שמדובר באיברים הנמצאים בתוככי הגוף. הפתרון שמצאה לכך הרפואה המודרנית הוא קולונסקופיה, אחת המרכזיות באבחון עצירות. במסגרתה מחדירים דרך פי הטבעת צינורת אשר בקציה מתקינים מצלמת וידאו קטנה. חשוב שהבדיקה הזו תתבצע על ידי מומחה בתחום, תוך שימוש בציוד ייעודי המותאם למשימה: הצינורית חייבת להיות גמישה מצד אחד ודקה מהצד השני.
בדיקה אחרת המובססת על החדרת צינורית היא סיגמואידסקופיה, שמתאימה אם רוצים לבחון את החלקים התחתונים של המעי הגס וגם את החלחולת. השטח שהיא מכסה הוא מצומצם ביחס לקולונסקופיה, אבל מנגד יש מצבים בהם יהיה אפשר לבצע רק אותה. בדיקת קולונסקופיה מחייבת שהמעי יהיה ריק, כשלצורך זה נעשה שימוש בדרך כלל במשלשלים. אם חייבים לקבל תשובה לפני שהתהליך הזה מתבצע – אפילו תשובה חלקית – אפשר לבצע כצעד ראשון את הסיגמואידוסקופיה ולהשלים את הקולונסקופיה לאחר מכן לקבלת תמונה מלאה ומדויקת יותר.
בדיקת לחץ
בדיקת לחץ היא בדיקה חשובה אחרת, בכוחה ניתן ללמוד בעיקר על המצב של השרירים במעיים. הבדיקה מבוססת על החדרה של צינורית דקה וגמישה, גם כן דרך פי הטבעת. בראש הצינורות מותקן בלון, אותו ינפח הגורם הרפואי במטרה לראות כיצד מתפקדים השרירים במעי.
בדיקות לבירור התנועתיות של המעיים
בעיות בתנועתיות המעיים – ובעיקר פעילות איטית שלהן – הן גורם מרכזי נוסף לעצירות: זו הסיבה לדוגמא שאנשים שאינם פעילים נמצאים בקבוצת סיכון גדולה יותר לבעיה. כדי לבצע את בדיקת התנועתיות נעשה לרוב אוסף של בדיקות נפרדות, חלק מהן חודרניות והן חלק מבוסס על אמצעי הצילום והתהודה שהוזכרו מעלה. אליהן מתווספות בדיקות נוספות ומתקדמות יותר, דוגמת בדיקות EMG הבוחנות את פעילותם החשמלית של השרירים המשפיעים על מנגנון היציאה בגוף, בליעת חומר מסוכן ומעקב אחריו לצרכי מדידת לחץ, בדיקת התרוקנות של הרקטום ועוד.
את הבדיקות האלה מבצעים כאשר יש צורך בבירור נוסף של מימדי הבעיה, כשהתוצאות אינן חד משמעיות או כשהבדיקות הקודמות יצאו תקינות, אבל עדיין הרופא המאבחן חושש שדבר מה אינו בסדר: לדוגמא קולונסקופיה שיצאה תקינה אצל חולה שסובל מעצירות כרונית, שמסיטה את החשד לבעיה לתפקוד לא תקין של המעיים.
חוקן
חוקן נכנס פעמים רבות לתמונה הטיפולית במקרה של עצירות, עם האפשרות להחדיר באמצעותו למקומות הייעודים בגוף – הרקטום ופי הטבעת – חומרים משלשלים, מים וכיוצא בזה. אלא שהחוקן אף עשוי לסייע לנו באבחון של עצירות.
בדיקה זו, המכונה חוקן בריום, מבוססת על ציפוי של דופן המעי בחומר ניגוד בעל שם זה. החומר מאפשר לצפות בעזרת הרנטגן באזור שהחוקן מוחדר אליו, ובעיקר במעי הגס, בחלקים מהמעי הדק או בחלחולת.
בדיקות דם
בדיקות דם אינן מקושרות באופן ישיר למצב של מערכת העיכול לרוב, אבל עדיין מוחלט להשתמש בהן פעמים רבות במטרה לשפוך אור נוסף על תמונת האבחון. בדיקות המעבדה יכולות לראות לדוגמא מהו מצב ההורמונים בגוף, כאשר אצל נשים לדוגמא עודף פרוגסטרון במהלך תקופת ההריון ואחרי הלידה הוא גורם מרכזי לעצירות.
בנוסף ניתן באמצעות בדיקות דם ללמוד על האופן בו מתפקדת המערכת ההורמונלית של הגוף, למשל בלוטת התריס שכשלים בה עלולים להביא לעצירות.
המפתח לאבחון נכון: שילוב בדיקות
הערה כללית וחשובה מאד לקראת סיום: כל אחת מהבדיקות שציינו כאן אינה עומדת בפני עצמה. היא יכולה לאפשר קבלת תמונה מסוימת על מצב המעי ומערכת העיכול, אבל לא תמונה מלאה. הגורם המאבחן יבחר תמיד במספר בדיקות שנעשות אחת אחרי השנייה, כאשר הבדיקות הספציפיות תיבחרנה בהתאם למימדי הבעיה המצופים, למצב הגופני של המאובחן, לתסמינים המופיעים אצלו וכן הלאה.
URL=/">