קיימים סוגים שונים של תאי דם לבנים. המשותף לכולם הוא תפקיד במערכת החיסון של הגוף, ובתגובות הדלקתיות המופיעות לאחר חשיפה לנזק לרקמות או לאחר פלישה של גורמים מזהים לגוף.
סוג אחד של כדוריות דם לבנות הם האאזונופילים. שמם ניתן להם מהצבע האדום האופייני בצביעות רגילות של משטח דם (הצבע האדום נקרא אאוזין).
התפקיד המיוחס להם במערכת החיסון אינו ברור לגמרי, ויש להם חשיבות בתגובות אלרגיות שונות ובתגובה החיסונית לזיהומים בפרזיטים ותולעים.
אילו מחלות אאזונופילות מתרחשות בדרכי העיכול?
מספר מחלות של דרכי העיכול מאופיינות בנוכחות של אאזונופילים מרובים ברקמה, כפי שניתן להבחין בהם בבדיקות פתולוגיות ובדגימות שנלקחות מהחולים במחלה.
הנוכחות המובהקת של סוג זה של תאי דם לבנים מעלה את הסברה שמדובר במחלות קרובות, הנגרמות מפגיעה דומה. מחלות אאזונופיליות יכולות לפגוע במערכת העיכול לכל אורכה – החל מהוושט ועד למעי הגס.
בגלל תפקידם של האאוזינופילים בתגובות אלרגיות, מספרם גבוה בחולים הסובלים מתגובות כאלו (חולים "אטופים"), ובחולים עם אסטמה. נראה שיש קשר כלשהו בין מחלות אלו ובין דלקות אאזונופיליות של דרכי העיכול.
מלבד הדלקות האאזונופיליות של מערכת העיכול יש המכלילים בקבוצת מחלות זו גם מחלות אלרגיות המופיעות בעיקר בילדים ומתבטאות באופן בולט בדרכי העיכול. ייתכן שלאאזונופילים תפקיד בפתולוגיה של מחלות נוספות של דרכי העיכול: מחלת מעי דלקתית (IBD), מחלת הדגנת (צליאק), ועוד. למרות כל זאת, טרם הוברר לגמרי היסוד הביולוגי – פתולוגי של קבוצת מחלות זו.
דלקת אאזונופילית של הוושט
דלקת אאזונופילית של הוושט מאופיינת בתחושה חוזרת של אוכל התקוע בוושט, קושי מתמשך בבליעה, וסימנים של צרבת ורפלוקס של מזון מהקיבה לוושט.
לעיתים קשה להבדיל בין מחלה זו לבין רפלוקס (GERD) רגיל, הנפוץ מאוד באוכלוסייה. הבדיקה האבחנתית היעילה ביותר לזיהוי המחלה היא בדיקת אנדוסקופיה של דרכי העיכול העליונות, עם נטילת ביופסיה לזיהוי השינויים הפתולוגים המופיעים במחלה.
בוושט יכולות להופיע היצרויות, טבעות, הדגשה של כלי דם, אבססים זעירים של אאזונופילים ועוד. בבדיקה תחת המיקרוסקופ יימצאו אאזונופילים בכמות גבוהה מהמקובל, המאורגנים בצורות שונות.
הטhפול בדלקת אאזונופילית של הוושט כולל השלמת בדיקות להערכה של תגובה אלרגית (כולל מבחני עור במידת הצורך, או בדיקות דם). במידה ונמצא אלרגן ספציפי, מומלץ לחולים להימנע מהמאכל המדובר, כדי להפחית את התגובה הדלקתית האאזונופילית.
טיפול תרופתי יכול לכלול סטרואידים להפחתת התגובה הדלקתית, בדרך כלל פלוטיקזון במתן פומי. התרופה ניתנת כתרסיס לפה, ונבלעת לאחר מכן. מומלץ להימנע מאכילה ושתייה כחצי שעה לאחר מתן התרופה.
לא ברור מה אורך הטיפול האופטימלי. מקובל לטפל במחלה למשך מספר שבועות, ולהתאים את המשך הטיפול לסימפטומים מהם סובל החולה. מלבד סטרואידים, מומלץ לטפל החולים גם עם תרופות שגרתיות להפחתת חומציות (תרופות מקבוצת ה – PPI, למשל לוסק). תרופות אלו גם מסייעות באבחנה בין דלקת אאזונופילית לרפלוקס קיבתי.
גסטראונטריטיס אאזונופילית
מחלה זו מתייחסת לדלקת אאזונופילית של דרכי העיכול החל מהקיבה, ועד למעי הגס. נהוג לחלק את הדלקת על פי מיקומה במערכת העיכול – גסטריטיס אאזונופילית (דלקת של הקיבה), אנטריטיס אאזונופילית (דלקת של המעיף בעיקר המעי הדק) וקוליטיס אאזונופילית (דלקת של המעי הגס).
האבחנה של מחלות אלו נעשית, בדומה לדלקת אאזונופילית של הוושט, בעזרת ביופסיה המדגימה נוכחות של אאזונופילים ברירית מערכת העיכול (ובהיעדר סיבות אחרות לריבוי האאזונופילים, כמו למשל זיהום בתולעים). נראה שמחלות אלו מופיעות יותר בגברים בגילאי הביניים (שלושים עד חמישים) , אך הן יכולות להופיע בשני המינים ובכל גיל.
הסימפטומים של דלקות אאזונופיליות אינן ספציפיים, וקשה להבחין ביניהם לבין מחלות אחרות של דרכי העיכול, ודלקות הנובעות מגורמים אחרים. החולים מתלוננים לעיתים קרובות על כאבי בטן, בחילות והקאות, חוסר תיאבון ושובע מוקדם, שלשולים ושינויים בהרגלי היציאות, ועוד.
גם הטיפול במחלות אלו מכוון כנגד המרכיב הדלקתי, והחולים המטופלים בסטרואידים מגיבים היטב ובאופן דרסטי לטיפול. נתון זה חשוב במיוחד כדי להבחין בין דלקת אאזנופילית, המטופל בדיכוי חיסוני, לבין דלקת על רקע זיהומי (שתחמיר עם טיפול כזה).
ראו גם:
אאוזינופיליק אזופגיטיס