מחלה דלקתית של המעי (IBD – Inflammatory bowel disease) היא מחלה כרונית המערבת את המעי הדק והמעי הגס, ולעיתים גם חלקים אחרים של מערכת העיכול. המחלה מתבטאת בכאבי בטן, ירידה במשקל, שלשול דמי, שינוי בהרגלי היציאות, נזק למעי , סימנים דלקתיים כלל גופיים ועוד.
הטיפול במחלה כולל בעיקר תרופות המדכאות את מערכת החיסון. שכיחות המחלה משתנה על פי המוצא האתני, והיא גבוהה ביהודים ובסקנדינבים. במחלה זו שני תתי סוגים, השונים מעט זה מזה במאפייניהם– מחלת קרוהן (crohn’s disease), ודלקת מעי גס כיבית (ulcerative colitis).
גורמים המשפיעים על התפתחות דלקת מעי גס כיבית
מעט מאוד ידוע על הגורמים להתפתחות דלקת מעי גס כיבית. משערים שהמחלה קשורה לפגיעה כלשהי בפעילות מערכת החיסון. בעבר הועלו השערות שונות הנוגעות למזהם המשפעל את התגובה החיסונית, מזונות שונים המגבירים את הסיכון להתפתחות המחלה, חשיפה סביבתית, ועוד. עד כה לא הוכח באופן ישיר גורם אטיולוגי למחלה, אך נמצאו מספר גורמי סיכון. קיים מעט הבדל בגורמי הסיכון בין מחלת קרוהן לבין דלקת מעי גס כיבית – למשל ביחס לעישון.
טיפול הורמונלי ודלקת מעי גס כיבית
במסגרת המחקר שנועד להבין טוב יותר את דלקת המעי הכיבית, ולאפשר טיפול יעיל יותר במחלה, נחקרים גורמי סיכון רבים, באופן אפידמיולוגי, בתקווה שכך תתקבל תמונה טובה יותר של הגורמים להתפתחות הדלקת, והאפשרויות הרפואיות למנוע אותה.
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי Gastroenterology ניסה לבחון את ההשפעה של טיפול הורמונלי על התפתחות של דלקת מעי גס כיבית. טיפול הורמונלי חליפי ניתן לעיתים לנשים בתקופה שלאחר הפסקת המחזור החודשי (מנופאוזה). טיפול זה יעיל למדי כנגד תופעות הלוואי של גיל המעבר (למשל: גלי חום), אך נקשר בתופעות רבות (סיכון מוגבר לסוגים מסויימים של גידולים ממאירים), ולכן שנוי היום במחלוקת בעולם הרפואי. עם זאת, נשים רבות עדיין נוטלות טיפול הורמונלי חליפי לתקופות זמן משתנות.
אסטרוגן ידוע כמשפיע על מערכות רבות בגוף. למעשה, כמעט כל תאי הגוף מכילים קולטנים לאסטרוגן, והוא בעל פעילות ביוכימית בתאים. בתאי המעי נמצאים גם כן קולטנים לאסטרוגן, כמו גם בתאים של מערכת החיסון, לכן, קיים היגיון רפואי ומדעי בהשפעה של טיפול הורמונלי על התפתחות דלקת במעי, והופעת דלקת מעי גס כיבית ומחלת קרוהן.
במחקר שפורסם נבדקו כ – 109,000 נשים, במחקר פרוספקטיבי, שהמעקב אחריהן החל עוד בשנת 1976. לנשים לא הייתה היסטוריה ידועה קודמת של מחלת קרוהן או דלקת מעי גס כיבית. החוקרים עקבו אחר המצב ההורמונלי של הנשים, תוספים הורמונליים שנטלו, ואבחנה חדשה של מחלת מעי דלקתית.
תוצאות המחקר הצביעו על כך, ששימוש בתחליפים הורמונליים (כלומר: אסטרוגן) מגביר את הסיכון להופעה של דלקת מעי גס כיבית, אך לא מחלת קרוהן. הסיכון ביחס לנשים שלא נטלו תחליפי הורמונים היה גבוה ב – 65% אצל נשים שנטלו בעבר טיפול הורמונלי והפסיקו אותו, וגבוה ב – 71% אצל נשים שהיו תחת טיפול הורמונלי בעת הופעת המחלה. ההשפעה של הטיפול ההורמונלי לא הייתה קשורה לגיל, השמנה או עישון, והייתה בעלת משמעות סטטיסטית בניתוח מתמטי מתאים.
תוצאות מחקר זה יכולות לשפוך אור נוסף על הפתוגנזה של דלקת מעי גס כיבית – תהליך ההתפתחות של המחלה. ייתכן שלאסטרוגן או הורמונים אחרים בגוף השפעה כלשהי על הופעת הדלקת במעי, והם תורמים להופעת דלקת במעי. כמובן שאין במחקר זה משום המלצה להפסיק ליטול תחליפים הורמונליים או להימנע מהם. הסיכון המצטבר להופעת מחלות מעי דלקתיות היה קטן למדי (פחות מ – 300 מקרים לאורך תקופת המעקב באוכלוסייה של מעל 100,00 נשים). עם זאת, ייתכן שתגלית קטנה זו תקדם את המחקר המדעי צעד נוסף בדרך לפיצוח התעלומה של מחלת המעי הגס הכיבית.