תרופות לצרבת הן תרופות נפוצות מאוד, הניתנות לאחוז ניכר מאוכלוסייה. בעבר התרופות העיקריות היו תרופות ממשפחת חוסמי ההיסטמין (למשל: פמוטידין), אך בשנים האחרונות תפסו את מקומן תרופות מקבוצת ה- PPI. תרופות אלו מונעות היווצרות חומצה בקיבה, מגינות מפני כיב פפטי, ומשפרות סימפטומים של צרבת. השימוש בהן נפוץ מאוד, והן נחשבות בטוחות למדי. עם זאת, גם לתרופות אלו, כמו לכל תרופה אחרת, יש תופעות לוואי. בין תופעות הלוואי הידועות של נוגדי חומצה מקבוצת ה- PPI: עלייה בסיכון לדלקת ריאות בקהילה, סיכון מוגבר (במעט) לאוסטואפורזיס, וייתכן שגם סיכון מוגבר להדבקות ראשונית ונשנית בחיידק הקלוסטרדיום.
חיידק הקלוסטרידיום – איום זיהומי חדש ובעל חשיבות
חיידק הקסלוטרידיום (קלוסטרידיום דפיצילה – Clostridium difficile) הוא חיידק בעל חשיבות רבה והולכת, עם שיעורים גבוהים של חולים בבתי חולים ובבתי אבות. חיידק זה נמצא באופן טבעי במערכת העיכול, ומתרבה בצורה בלתי תקינה לאחר טיפול אנטיביוטי. החיידק מייצר רעלנים (טוקסינים שונים), ויכול גם להתחלק עד כדי יצירה של שכבת עדינה (פסאודו-ממברנה) המכסה את המעי. הזיהום מביא לשלשולים תכופים, לתגובה זיהומית קשה בגוף ובמערכת העיכול, ולעיתים אפילו לתמותה. לכן, מניעה של הדבקה בחיידק זה וטיפול נכון בחולים שלקו בו חשובים מאוד, בייחוד במוסדות אשפוז.
האם יש קשר בין טיפול תרופתי לצרבת וזיהום בקלוסטרידיום?
מזה זמן מה מקובל בספרות הרפואית ובקרב הרופאים העוסקים בנושא, שטיפול בתרופות כנגד צרבת מעלה את הסיכון להידבקות בקלוסטרדיום. מכיוון שהטיפול כנגד צרבת נפוץ מאוד באוכלוסייה, והזיהום החיידקי הופך נפוץ ומסוכן יותר ויותר בבתי חולים ובבתי אבות, קשר כזה חשוב ביותר מבחינה אפידמיולוגית ומבחינה בריאותית. האם רופא שמעוניינים לרשום טיפול תרופתי כנגד צרבת למטופל קשיש צריך לחשוש מזיהום אפשרי, אפילו מסכן חיים, בקלוסטרידיום? הקשר בין התרופה לזיהום טרם הוברר לגמרי, אבל התקבל כמעין מוסכמה רפואית. מחקרים קודמים שבוצעו הראו קשר כזה, כמו גם קשר בין סיכון לחזרה של קלוסטרידיום וטיפול כנגד צרבת.
מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי American Journal of Gastroenterology הראה שהדברים אינם פשוטים כפי שהיה נדמה, וייתכן שכלל אין קשר בין התרופה לחיידק. במחקר שהתפרסם נעזרו החוקרים ברשומות רפואיות ממוחשבות, וכללו חולים שאצלם אובחנה בבדיקת מעבדה זיהום בקלוסטרידיום. אצל החולים ההלו נערכה בדיקה נוספת לנוכחותם של מאפיינים נוספים: טיפות בתרופות מקבוצת ה – PPI , טיפול תרופתי בתרופות נוגדות חומצה אחרות, טיפול אנטיביוטי, ומחלות נלוות.
במחקר עצמו נכללו 894 חולים, שכולם סבלו מזיהום בקלוסטרידיום. שיעור החזרה המצטבר של קלוסטרדיום בקרב משתתפי המחקר עמד על כ – 23%. כלומר, אצל כמעט רבע מהחולים הופיעה חזרה של המחלה לאחר הטיפול הראשוני. נתון זה מעיד על הקושי הרב להתגבר על זיהום בקלוסטרודיום. למרות ההשערה המקורית והנתונים בספרות, לא נמצא קשר בין נטילת תרופות מקבוצת ה- PPI's בזמן האשפוז וחזרה של זיהום בקלוסטרידיום.
גורמים אחרים כן נקשרו לסיכון מוגבר לחזרת המחלה: גיל מבוגר, חולים כהי עור, ומחלות נלוות. לא נמצא גם קשר בין חזרה של קלוסטרידיום לבין מינון מוגבר או משך נטילה ממושך יותר של התרופות כנגד הצרבת.
החוקרים מסכמים, שעל פי תוצאות מחקר זה מתן של תרופות מקבוצת ה- PPI במהלך האשפוז לא מגביר את הסיכון לחזרה של קלוסטרידיום. נראה שמחקר זה מעלה ספיקות בנוגע לקשר שנמצא בעבר בין הטיפול התרופתי לסיכון להידבקות בחיידק – ומחקרים נוספים בתחום נדרשים כדי להגדיר קשר זה באופן טוב יותר, ואולי למצוא חולים מסויימים שדווקא עבורם נטילת תרופות נוגדות חומצה מעלה את הסיכון לקלוסטרידיום.
ראו גם:
מהו חיידק הקלבסיאלה?