מדובר בתופעה, השכיחה יותר בקרב ילדים והיא קשורה אל חלל המעי. איטמות מעי הוא מום, המלווה בחסימת חלל המעי. כשהוא חסום באופן מוחלט מדובר במום מלידה, המופיע באחת מתוך 300 עד 1,500 לידות. הסיכוי להתפתחות מום זה גבוה יותר בקרב תינוקות עם תסמונת דאון, אז החסימה תהיה במרבית המקרים בתריסריון.
גורמים לאיטמות מעי
איטמות מעי הינו מום כאמור, שלא נלווים לו מומים נוספים הקשורים למערכות הגוף האחרות. בהתבסס על ניסיון בבעלי חיים במעבדה, מניחים כי הסיבות למום זה קשורות בפגיעת כלי הדם, האחראיים על הזנת המעי.
המום יכול לבוא לידי ביטוי בתצורה של סבב בלולאות המעי, בקריש דם או בהתפשלות המעי, הגורמת לנזק באספקת הדם, המוביל לכדי חסימה. בדרך כלל הפגיעה ברובה היא במעי הדק, כשב – 10 אחוז מהמקרים הפגיעה תהיה במעי הגס. ב – 20 מהמקרים תופיע חסימה אחת בלבד וב – 10 אחוז מהמקרים האטימות במעי יכולה להיות מלווה גם בתסמונת המעי הקצר.
מהם התסמינים של איטמות המעי?
התסמינים לתופעה יהיה ריבוי מי שפיר. במקרה של מום מסוג כזה, כמות הנוזלים בשק השפיר תהיה גבוהה יותר, ולאחר לידת התינוק תופיע אצלו נפיחות בבטן וייתכנו גם הקאות מרה, צהבת והפרשת צואה.
דרכי אבחון
את האיטמות במעי אפשר לזהות כבר בזמן ההריון, בין השבוע ה – 14 ל – 16. בשלבים אלה של ההריון ניתן יהיה לראות כמות רבה של מי שפיר וגם הרחבה של לולאות המעי עד לכדי חסימה של ממש.
לאחר לידת התינוק ניתן לבצע בדיקות נוספות כדי לאבחן את המום, כמו צילום רנטגן של הבטן, אותו מבצעים לאחר חוקן בריום. בשיטה זו אפשר לשלול בעיות אחרות, הקשורות אל המעי עם תסמינים קליניים דומים מאד, כמו חסימת המעי על ידי מקוניום ומחלת הירשפרונג.
איך מטפלים באיטמות מעי?
הטיפול לסובלים מאיטמות מעי כולל הליך ניתוחי, אותו מבצעים מיד לאחר גילוי המום. הסיבה לכך נעוצה ברצון למנוע סבל מיותר, הנלווה לבעיה וגם אפשרות של נקב, שיכולה להיגרם בעקבות החסימה בלולאת המעי עצמה. נקב כזה יכול להעלות את שיעורי התחלואה שלאחר הניתוח ואפילו את הסיכוי לתמותה.
הניתוח, המוצע כיום לסובלים מאיטמות מעי, כולל כריתת הלולאה הקרובה לאימות והרחבת לולאת המעי מקצה אחד לקצה השני. מעבר לכך, מבצע המנתח גם בדיקה מעמיקה כדי לוודא שלא קיימת איטמות מעי נוספת, ובמידה ומגלה איטמות התריסריון הוא איננו מבצע כריתה.
אחוזי הצלחת הניתוח גבוהים מאד כשמדובר בילודים בשלים שאורך המעי שלהם תקין והסבירות שילקו בבעיה כלשהי לאחר הניתוח נמוכה מאד (פחות מאחוז אחד מהם מפתח בעיות כלשהן לאחר הניתוח). מעבר לכך, הם לא צפויים לסבול מקשיים בספיגה או בעיות הקשורות בגדילה.
במידה ומדובר בתינוקות עם אטימות במעי שהוא קצר מהרגיל, תקופת ההסתגלות וההחלמה לאחר הניתוח תהיה ארוכה יותר. תיתכנה בעיות שונות, הקשורות בספיגת מזון וגם ריבוי צואה. במצבים קיצוניים יותר, כשהמעי קצר במיוחד (שאורכו הוא בין 20 ל – 40 ס"מ) ההסתגלות להליך הניתוחי תהיה ממושכת מאד, הסתגלות של כמה שנים.
במידה והילד לא הסתגל להליך שבוצע, ייתכן שיוחלט על ניתוח ייחודי שבו מבצעים הארכה של המעי. במקרים נדירים בוחרים באפשרות של השתלת מעי.