גיהוק (גרעפס) הוא שחרור של גז ממערכת העיכול דרך הפה הנובע כתוצאה משתייה או אכילה מהירה מדי. במצב זה עלול לחדור אוויר למערכת העיכול, המשתחרר דרך הפה בשלב מאוחר יותר. בליעה של אוויר וכניסה של אוויר למערכת העיכול נקראת אירופגיה. הצליל שנוצר במהלך הגיהוק מופק על ידי רטט העובר בסוגר העליון של הוושט בזמן מעבר הגז.
בנוסף לכך, ייתכן כי מקור הגז במערכת העיכול במשקאות מוגזים שונים כמו לדוגמה שמפניה, שלאחר השתייה שלהם, משחררים פחמן דו חמצני. כמו כן, הגיהוק יכול להיות תוצאה של מחלת ההחזר הוושטי. לצד הגורמים השונים המובילים ליציאה לא מבוקרת של אוויר ממערכת העיכול דרך הפה, כמובן שאנשים רבים יכולים לשלוט בגיהוקים שלהם, כאשר בתרבויות מסוימות גיהוק לאחר הארוחה הוא עדות לשביעות רצונו של הסועד.
גיהוק בתינוקות, במטופלים לאחר כריתת בית הדיבור ובחיות
- גיהוק בתינוקות – בזמן ההאכלה התינוק נוטה לצבור גז בקיבה ובעקבות זאת נוצרת חוסר נוחות ניכרת, המוקלת רק לאחר גיהוק. על מנת לעודד את התינוק לגהק נהוג להציב אותו על הכתף בתנוחה המעודדת גיהוקים ולטפוח לו על הגב התחתון בעדינות. בתינוקות הגיהוק עלול לגרום להקאה.
- גיהוק במטופלים לאחר כריתת בית הדיבור – כפי שציינו, ניתן לשלוט בגיהוקים על ידי שחרור רצוני של אוויר ממערכת העיכול. בנוסף, ניתן להפיק דיבור ושטי על ידי תפעול של מערכת הקול במהלך הגיהוק. בדרך כלל, דיבור במהלך גיהוק הוא אמצעי לבידור, אך באנשים שעברו ניתוח להסרת בית הדיבור, סוג זה של דיבור יכול בהחלט להוות אמצעי חלופי לדיבור הרגיל. במקרה הזה הרטט בחלק העליון של הוושט למעשה מחליף את הרטט שעובר במצב תקין במיתרי הקול.
- גיהוק בבעלי חיים – לא רק בני אדם מסוגלים לגהק, כי אם גם בעלי חיים שונים, בדגש על יונקים מסוימים. בעיקר מדובר בכבשים, כלבים ופרות. פרה ממוצעת פולטת בין 542-600 ליטרים של גז הנקרא מתאן מדי יום, כאשר רוב הגז (95%) נפלט בגיהוקים. במקרה הזה המקור של הגז הוא במטבוליזם של חיידקים החיים במערכת העיכול של היונקים השונים. חוסר יכולת לגהק (Bloat) עלול להוביל לסכנת חיים בכלבים על רקע הצטברות עודפת של גז בקיבה.
מה הוא ההבדל בין גיהוק לבין שיהוק?
חשוב להבחין בין גיהוק לבין שיהוק, שכן מדובר בשתי תופעות שונות שרבים נוטים לבלבל ביניהן. בעוד שהגיהוק הוא הוצאה של אוויר שחדר למערכת העיכול העליונה, שיהוק הוא תנודות בלתי נשלטות של שריר הסרעפת המתרחשות באופן חוזר ונשנה שהינן בעלות אופי מתפרץ. התנועות של שריר הסרעפת גורמות לחסימה ופתיחה של בית הקול בצורה מהירה מאוד ולא טבעית ובעקבות כך נשמעת התפרצות מהירה ופתאומית של קול.
אמנם לא אחת הגורם לשיהוק הוא אוויר שחדר למערכת העיכול, אך בעיה זו יכולה להיות גם כן תוצאה של בעיה עצבית בשרירי הסרעפת, חומציות יתר בקיבה, מתח נפשי, התרגשות רבה מאוד ועוד. כמו כן, בעוד שהגיהוקים ייפסקו לאחר שכל האוויר יעזוב את מערכת העיכול, לא אחת השיהוקים ממשיכים להתקיים באופן כרוני ופוגעים קשות באיכות החיים של הסובלים מהם.