צרבת וטיפול בצרבת
צרבת היא מחלה נפוצה, הפוגעת בפלח נכבד מהאוכלוסייה. בצרבת, או רפלוקס (השם הרפואי הרשמי הוא GERD), תוכן קיבה חומצי עובר את הסוגר התחתון של הוושט, ועולה כלפי מעלה במערכת העיכול. נוכחות החומצה בוושט ובלוע עלולה לגרום לאי נוחות מרובה, כאבים, וגם שינויים מסוכנים ברירית הוושט. קיימים טיפולים תרופתיים רבים למצב זה. הטיפול התרופתי המקובל בעבר (ונפוץ מאוד גם היום), הוא בתרופות שחוסמות את הקולטן להיסטמין – אנטגוניסטים להיסטמין. מכיוון שהיסטמין משפיע על תאי הקיבה וגורם ליצירת חומצה, חסימה שלו מפחיתה את החומציות. דוגמא לתרופה פופלרית מקבוצה זו היא הפמוטידין.
תרופות חדשות יותר זוכות לפופולריות רבה, וניתנות כמעט לכל אדם מבוגר. תרופות אלו פועלות במנגנון של חסימת משאבת פרוטונים בתאי הקיבה. פעילותה של משאבה זו חיונית ליצירת החומצה, ולכן התרופות הללו מפחיתות מאוד את החומציות המסוכנת. קבוצת התרופות מכונה
(PPI's (Protons pump inhibitors, ודוגמא לתרופה נפוצה מקבוצה זו היא הלוסק (אומפרדקס).
ויטמין B12 – תפקידו וספיגתו בגוף
ויטמין B12 הוא ויטמין חשוב וחיוני לפעילות תקינה של הגוף. רמות בלתי תקינות של ויטמין זה בדם נקשרו עם הפרעות בפעילות מערכת העצבים ומערכת הדם. חוסר בוויטמין B12 עלול לגרום לחסרים נוירולוגים, דמנציה, אנמיה מגלובלסטית, וסיבוכים נוספים.
ויטמין B12 נספג במעי הדק, לאחר שנקשר לחומר מיוחד, המכונה intrinsic factor. חומר זה מופרש מתאי הקיבה, ונוכחות שלו חיונית לספיגת הוויטמין. במחלות של רירית הקיבה שבהן נפגע ייצור ה – intrinsic factor, מופיע גם מחסור בוויטמין B12.
האם טיפול נגד צרבת עלול לגרום למחסור בוויטמין B12?
לאור העובדה שהתרופות כנגד צרבת גורמות להפחתה של יצירת החומצה בקיבה, האם ייתכן שהן גם פוגעות במנגנונים האחראיים על ספיגה תקינה של ויטמין B12 בגוף? האם ייתכן שכתוצאה מהטיפול בצרבת ייגרם מחסור בוויטמין חשוב זה?
מאמר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי (JAMA (Journal of American Medical Association ניסה לענות על שאלות אלה במסגרת מחקר מבוקר. במסגרת המאמר שפורסם ביקשו החוקרים לקבוע האם יש קשר בין שימוש בשתי קבוצות התרופות השימושיות כנגד צרבת – אנטגוניסטים להיסטמין וחוסמי משאבת פרוטונים – ובין מחסור בוויטמין B12. החוקרים נעזרו במאגר מידע רפואי קיים, והשוו בין כ – 26,000 חולים שאובחנו כסובלים ממחסור בוויטמין B12 בחמש עשרה השנים האחרונות, ובין כ – 184,000 חולים מקבילים, ללא מחסור בוויטמין B12. סוג מחקר זה מכונה בספרות הרפואית "מקרה – ביקורת" (Case – Control).
החוקרים מצאו, ש – 12% מהחולים שאובחנו עם מחסור בוויטמין נטלו במשך שנתיים או יותר תרופות מקבוצת ה – PPI's, ו – 4.2% קיבלו טיפול באנטגוניסטים להיסטמין. לעומת זאת בקרב החולים שלא סבלו ממחסור בוויטמין, 7.2% קיבלו טיפול ב – PPI's, ו – 3.2% קיבלו טיפול באנטגוניסטים להיסטמין. בניתוח סטטיסטי של נתונים אלו נמצא שנטילה של תרופות נוגדות חומצה ממשפחת ה – PPI's למשך שנתיים או יותר קשורה בסיכון מוגבר של 65% לסבול ממחסור בוויטמין B12. שימוש מקביל באנטגוניסטים להיסטמין מעלה את הסיכון ב – 25%. בנוסף לקשר שנמצא בין נטילה ממושכת של התרופות ונוכחות חסר בוויטמין, נמצא קשר מסוג "מנה תגובה". מינונים גבוהים יותר של תרופות מקבוצת ה – PPI's (מעל כדור וחצי ליום במינון המקובל) נקשרו בסיכון מוגבר הרבה יותר למחסור בוויטמין, בהשוואה לשימוש בכדורים במינון מופחת.
החוקרים מסכמים, שתוצאות מחקר זה מדגימות שטיפול בתרופות כנגד צרבת – מהדור הישן ובייחוד מהדור החדש – אכן קשורות לירידה ברמות ויטמין B12. מכיוון שחוסר בוויטמין זה עלול לגרום למספר בעיות בריאותיות, כדאי לשקול את הטיפול בתרופות אלו בחולים שבהם יש חשש למחסור בוויטמין, ואולי גם לעקוב אחר רמת B12 עם התקדמות הטיפול. עם זאת, נראה שמחקר זה לא מהווה סוף פסוק בשאלה רפואית חשובה זו. המחקר אומנם נערך בקנה מידה גדול, אך מחקרים פרוספקטיביים עדין נחוצים להדגמה בלתי אמצעית של הקשר בין שימוש בנוגדי חומצה ומחסור ב – B12.