מהי מחלת אילאוקוליטיס

הדבר הראשון אותו יש להבין לגבי אילאוקוליטיס הוא שלמרות המונח, מדובר במחלת מעי דלקתית נפרדת מקוליטיס.

אילאוקוליטיס הוא חלק ממחלת קרוהן, והסיומת "itis" היא סיומת לטינית למונחי מצבים דלקתיים. אילאוקוליטיס היא בעיה מורכבת.

המונח ("קולון"- המעי הגס, "אילאום" – המעי הדק הסופי ו"איטיס" – דלקת) מתאר דלקת הפוגעת הן במעי הגס והן במעי הדק הסופי. זהו המצב השכיח ביותר של מחלת קרוהן, עוד סיבה מצוינת להציג בפניכם את כל מה שצריך לדעת עליו.

אילאוקוליטיס: גורמים ותסמינים

התמונה הופכת למורכבת יותר על רקע העובדה שהגורמים הספציפיים המביאים לאילאוקוליטיס אינם ידועים. ההנחה המאפיינת כיום את הקהילה הרפואית ושנכונה להרבה מצבים רפואיים אחרים היא שמספר סיבות חוברות יחדיו ומביאות לבעיה, כגון גורמים גנטיים, השפעת הסביבה צריכה מוגברת של מזונות תעשייתיים, ומתח נפשי גבוה.

רשימת התסמינים העיקריים של אילאוקוליטיס ארוכה לא פחות. התסמינים משתנים ותלויים בדרגת החומרה של הבעיה אלא ובאזור בגוף בו היא פוגעת. במהלך התקפים עלולים להופיע תסמינים דוגמת כאבי בטן, בעיקר בבטן הימנית החתונה, חום גבוה, שלשולים, עיוותים במעיים.

בעיות משקל

אילאוקוליטיס כרוכה בתת ספיגה של רכיבים חיוניים לגוף ומנגד חשש של החולים לאכול עקב הכאבים והתסמינים הלא נעימים, מה שמוביל לתת משקל.

כאשר המחלה מתפתחת או אינה מטופלת בזמן היא מעמידה סכנת היצרות של המעיים, עד חסימה מלאה, מורסות, אבצסים, פרופורציות ועוד. כדי לטפל בבעיה צריך קודם כל להבין שהיא קיימת, מה שמביא אותנו לנקודה הבאה..

שיטות לאבחון אילאוקוליטיס

האבחון מתחיל קודם כל עם זיהוי של התסמינים שהובאו מעלה. הבעיה היא שהתסמינים האלה הם ברובם כלליים מאד ועלולים להעיד באותה מידה על שלל מחלות ובעיות אחרות בגוף האדם. כשחושדים שיש מחלת מעי, בדגש על קרוהן, נעשה שימוש באמצעי אבחון שלמרבה המזל הם מדויקים מאד ביחס לבעיות.

בדיקת קולונסקופיה מבוססת על החדרה של צינורית דקה אל פי הטבעת – זה לא נעים, אבל האדם עובר קודם לכן טשטוש – מה שיאפשר לצלם את האזור ולראות במה מדובר. בדיקות CT או MRI נכנסות אף הן לתמונת האבחון, כמו גם בדיקות דם שעשויות לאתר סימני דלקת, או בדיקות צואה (בעיקר כדי לשלול גורמים אחרים שבכוחם השלילי להביא לאותם תסמינים).

מגוון אפשרויות טיפול

ככל שמזהים אילאוקוליטיס מוקדם יותר, כך גדלים הסיכויים להתמודדות מוצלחת איתה. החדשות המעודדות הן שטיפולים שונים זמינים, המספקים הקלת דרגת החומרה בתסמינים, ןנסיגה של המחלה או הפוגה שלה (רמיסיה). בדרך כלל יינתנו תרופות המיועדות להפחית את הדלקת, לדיכוי המערכת החיסונית, המובילות לשיקום הרירית.

במקביל לטיפולים התרופתיים, האדם צריך לשנות את הרגלי התזונה שלו. המטרה היא לצרוך כמה שיותר מאכלים הנחשבים לידידותיים מבחינת מערכת העיכול ושעשויים להקל על התסמינים שלה, ומנגד להקטין עד למינימום האפשרי את צריכת המאכלים המזיקים, שמגרים את מערכת העיכול ושעלולים להקשות עליה.

לא פעם מוחלט לצרוך תוספי תזונה במקביל, במטרה להתמודד עם החוסרים התזונתיים שעלולים כאמור לאפיין רבים הסובלים מהבעיה. במקרים מורכבים יש צורך בפעולות כירורגיות, שהמטרה שלהן היא בעיקר להתמודד עם סיבוכי הבעיה השונים.