תריסריון הוא חלקו הראשון של המעי הגס, אשר קיבל את שמו מכיוון שאורכו הוא כ-12 אצבעות (כ-25 ס"מ). התריסריון יוצא מהקיבה, בנקודה שנקראת הספינקטר הפילורי שאחראי על ויסות מעבר המזון מהקיבה אל התריסריון ומניעת חזרת המזון מהתריסריון אחורה אל הקיבה. ובהמשכו מתחיל המעי הדק. אל התריסריון נכנסים צינור המרה וצינור הלבלב, אשר מספקים למעי הדק מרכיבים שונים שעוזרים בתהליך העיכול.
האנטומיה של התריסריון
צורתו של התריסריון היא צורת האות C, והוא מורכב מ-4 חלקים:
- התריסריון העליון – זהו החלק הראשון של התריסריון אשר יוצא מהספינקטר הפילורי אשר נמצא בסופה של הקיבה. התריסריון העליון הולך בצורה מאוזנת לאחור, ואורכו כ-5 ס"מ.
- התריסריון היורד – זהו החלק השני של התריסריון, אשר יורד כלפי מטה ויוצר את החלק האנכי של האות C. אל התריסריון היורד נכנסים צינור המרה וצינור הלבלב.
- התריסריון התחתון – זהו חלקו השלישי של התריסריון, אשר נע בצורה מאוזנת לצד שמאל.
- התריסריון העולה – זהו החלק האחרון של התריסריון, אשר מתחבר בסופו של דבר אל החלק הבא של המעי הדק (הג'ג'ונום).
תפקיד התריסריון
למרות שהתריסריון הוא חלק קטן ביותר מהמעי הדק (אורכו 25 ס"מ לעומת 7 המטרים של כל המעי הדק), זהו איבר בעל תפקידים חשובים ביותר לעיכול המזון ולתפקוד הפיזיולוגי של מערכת העיכול.
דופן התריסריון מורכבת מתאים בלוטיים (נקראים Brunner's glands) אשר אחראים להפרשת ריר. הריר המופרש מהבלוטות הוא בעל מספר תפקידים חשובים:
- הורדת רמת החומציות המגיעה מהקיבה – כידוע, תוכן הקיבה חומצי מאוד, ובזכות הריר משיגים הפחתה של רמת החומציות בתוך התריסריון ובכך מגנים על דופן התריסריון ועל המשך מערכת העיכול. יש לציין שגם נוזל הלבלב מכיל חומרים המפחיתים את החומציות.
- תמיכה באנזימי העיכול – אנזימי העיכול פועלים בצורה טובה יותר בנוכחות הריר, ובכך תהליך פירוק המזון וספיגתו משתפר.
- קבלת נוזל המרה והלבלב – מיצי המרה המופרשים מכיס המרה, ונוזל הלבלב אשר מופרש מהחלק האקסוקריני של הלבלב מגיעים לחלקו היורד של התריסריון ומשם ממשיכים אל המעי הדק. מרכיבים אלה חשובים ביותר לפעילות התקינה של מערכת העיכול, ובזכות הזרמתם לתריסריון פעילות מערכת העיכול יכולה לפעול בצורה תקינה.
- הפרשת הורמונים – התריסריון אחראי גם להפרשת הורמונים האחראים לעירור הפרשת מרה ונוזלי לבלב. ההורמונים מופרשים לאחר שמזון עובר בתריסריון, ומשלב זה תהליך העיכול צובר תאוצה ומיצי המרה והלבלב מופרשים על מנת לסייע בתהליך.
מחלות התריסריון
למרות שהתריסריון הוא איבר קטן, הוא פגיע ביותר וקיימות מחלות דרכי עיכול שונות הגורמות לפגיעה בתריסריון. בדרך כלל הטיפול במחלות התריסריון קל, והמטופלים מבריאים בצורה יפה. מחלות התריסריון הנפוצות הן:
- כיב בתריסריון – אחת הפגיעות הנפוצות ביותר בתריסריון היא כיב פפטי, הגורם ליצירת "חור" בדופן התריסריון אשר גורמת לכאב רב. הסימנים של כיב בתריסריון הם כאב בטן עז וצרבות המוקלות לאחר טיפול בנוגדי חומצה. לאחר אבחנה של הכיב בתריסריון ניתן לטפל במחלה על ידי נוגדי חומצה ואנטיביוטיקה במידה וקיים גם זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי.
- ריפלוקס של מרה – מופיע כאשר נוזל המרה עולה מהתריסריון אל הקיבה והוושט. המצב גורם להקאות מרתיות וכאבי בטן, ומופיע לאחר פגיעה בספינקטר הפילורי אשר לא מצליח לחסום את חזרת הנוזל המרתי אל הקיבה.
- סרטן התריסריון – מחלה מסכנת חיים אשר גורמת להופעת כאבי בטן, בחילות ושינויים בהרגלי המעיים. לאחר אבחנת הגידול בתריסריון בדרך כלל מבצעים ניתוח להסרת הגידול או הסרת התריסריון.
אבחנת מחלות התריסריון
אבחנה של מחלות בתריסריון מתבצעת לאחר חשד קליני לפגיעה בתריסריון, העולה לאחר תלונות מתאימות. בדרך כלל התלונות הנפוצות במקרה של פגיעה בתריסריון יהיו בחילה והקאות, הקאות מרתיות ושינויים בתפקוד המעיים.
הדרך הטובה ביותר לאבחן את מחלות התריסריון היא אנדוסקופיה – פרוצדורה בה מוכנס דרך הפה סיב אופטי שבקצהו מצלמה, המאפשרת לראות את הקיבה והתריסריון מבפנים, ולזהות פתולוגיות שונות. האנדוסקופיה היא פרוצדורה סטנדרטית, אשר מאפשרת לזהות כיבים, גידולים ומצבים נוספים. כמו כן, בעזרת האנדוסקופיה ניתן לקחת ביופסיה של רקמת התריסריון ולזהות שינויים פתולוגיים תחת המיקרוסקופ.
מלבד אנדוסקופיה, ניתן לזהות שינויים אנטומיים בתריסריון על ידי בדיקות הדמיה כמו CT או MRI, אשר מספקות מבט על האנטומיה של התריסריון.