כל חללי הגוף מצופים בשכבת תאים צפופים, המחוברים זה לזה בקשרים הדוקים. שכבת תאים זו מוכנה "שכבת האפיתל", והיא משתנה מאיבר לאיבר. תאי האפיתל מרכיבים את הבלוטות בגוף, מצפים את חללי מערכת הנשימה, כלי הדם וגם מערכת העיכול. האפיתל המכסה את הוושט הוא אפיתל רב שכבתי, "קשקשי". האפיתל המצפה את הקיבה, מאידך, הוא אפיתל חד שכבתי עמודי (קולמונרי). הבדלים אלו במראה התאים משקפים את המצב הפיזיולוגי השונה באיברים אלו, והאפיתל מתאים לתפקוד האיבר בו הא מצוי. אפיתל עמודי מתאים טוב יותר לחומציות הרבה הקיימת בקיבה.
שינויים פתולוגיים בוושט על שם ברט
במחלה המכונה "וושט על שם ברט" ( barrett’s esophagus) מתחוללים שינויים באפיתל המכסה את הוושט. שינוי של אפיתל מצורה אחת לצורה שנייה באופן בלתי תקין מכונה בז'רגון המדעי "מטאפלזיה". אפיתל הוושט עובר מטאפלאזיה והופך לאפיתל הדומה לאפיתל בקיבה. שינויים אלו אינם אקראיים, אלא נובעים ממספר גורמי סיכון, ובראשם רפלוקס קיבתי של תוכן קיבתי בחזרה אל הוושט.
באופן תקין, שריר מעובה בחלקו התחתון של הוושט מונע מעבר של תוכן קיבתי אל הוושט. כך נשמר התוכן החומצי בקיבה ולא משפיע על האפיתל הקשקשי שבוושט. מצב נפוץ למדי הוא חולשה בסוגר, הגורם לעליית חומצה במעלה הוושט מן הקיבה. מצב זה גורם לעיתים קרובות לתחושת צרבת, והוא מכונה רפלוקס (Gastro Esophageal Reflux Disease – GERD) המצאות תוכן קיבתי בוושט לאורך תקופה ארוכה גורם לדלקת ושטית (אזופגיטיס), ובשלב מאוחר יותר גם למטאפלזיה שתוארה – וושט על שם ברט.
גורמי סיכון להתפתחות וושט על שם ברט
גורמי הסיכון הבולטים להתפתחות המחלה קשורים להופעה של צרבת ורפלוקס. הסיכון עולה כאשר הסוגר התחתון של הוושט מאבד מתפקודו התקין – עם העלייה בגיל, בצריכה מוגברת של אלכוהול וקפאין, עישון ועוד. הסיכון גבוה יותר בקרב גברים, ובגזע הלבן יותר מאשר בגזע השחור. פקטורים גנטיים משחקים גם הם תפקיד בהתפתחות המחלה.
הסיכון להתמרה ממארת בוושט על שם בארט – הסכנה העיקרית בוושט על שם ברט הוא התפתחות גידול ממאיר של הוושט. המטאפלזיה של תאי האפיתל יכולה להפוך לגידול סרטני מסוג אדנוקרצינומה. גידול סרטני זה מתפתח מתאי האפיתל העמודיים, שמכסים את הוושט באופן בלתי תקין. הגידול הממאיר של הוושט קשה מאוד לטיפול, ואחוזי התמותה ממנו גבוהים למדי. לכן, חשובים מאוד האבחנה , המעקב והטיפול המתאים בוושט על שם ברט.
סימפטומים ואבחון
חולים בוושט על שם ברט יכולים להיות אסימפטומטים לחלוטין – כלומר לא להתלונן על תלונות כלשהן. סימפטומים אופייניים קשורים לרפלוקס: צרבת, טעם חומצי בפה, הפרעות עיכול, זיהומים בדרכי הנשימה (בעקבות עליית תוכן חומצי ומעברו לקנה הנשימה), צרידות, זיהומים שונים, ועוד. במקרים קשים מופיעים כיבים והיצרויות בוושט.
בנוכחות סימפטומים מחשידים, אבחנה מבוססת בעיקר על בדיקת אנדוסקופיה עם נטילת דגימות רקמה ("ביופסיה") מאזורים חשודים בוושט. בבדיקה פתולוגית של הביופסיה ניתן להבחין בשינויים המטאפלסטים, ולעיתים בשינויים טרום ממאירים נוספים, המכונים "דיספלזיה". השינויים התאיים מסווגים לפי רמת החומרה והסיכון להתפתחות לגידול ממאיר.
מה הטיפול בוושט על שם ברט?
קיימות מספר אפשרויות טיפוליות בוושט על שם ברט, התלויות גם ברמת המטאפלזיה שנמצאה בביופסיה. במצב קל הטיפול המומלץ כולל מעקב אנדוסקופי (ביצוע בדיקות גסטרוסקופיה מדי שנה), עם נטילת ביופסיה כדי לשלול התקדמות של התהליך לכיוון גידול ממאיר. בנוסף למעקב ההדוק, מטפלים בחולה בתרופות המפחיתות את הפרשת החומצה מהקיבה.
התרופות העיקריות המשמשות למטרה זו הן תרופות מקבוצת "חוסמי משאבות פרוטוני"ם (Proton pump Inhibitos – PPI), כדוגמת התרופה "לוסק – אומפרזול". אפשרויות כירורגיות לטיפול כוללות צריבה (אבלציה) של אפיתל הוושט הלא תקין, למשל באמצעות לייזר. ניתן גם לכרות את שכבת המוקוזה (השכבה המכילה את האפיתל) בוושט. ניתוח שיכול לסייע בריפוי המחלה הוא "פונדופליקציה", שבה מחוזק הסוגר התחתון של הוושט, וכך מונע את הרפלוקס הקיבתי המזין את התהליך הפתולוגי. במצבים קשים שבהם הסיכון להתפתחות סרטן גבוה מאוד אין מנוס מניתוח שבו נכרת הוושט, כדי למנוע התפתחות של סרטן וושט קטלני.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
טיפול בגלי רדיו לתסמונת על שם ברט בושט – עד כמה הטיפול יעיל?