מלנה היא צואה בצבע שחור שמדיפה ריח חריף ולא אופייני ושמרקמה דביק מאוד ברוב המקרים.
ברוב המוחלט של המקרים המקור של המלנה הוא בדימום שמופיע במערכת העיכול העליונה ולמעשה די בדימום של חמישים עד מאה מ"ל למשך יממה אחת בלבד על מנת שתתפתח מלנה.
הצבע השחור הוא למעשה עדות לכך שהצואה מכילה תוצרי פירוק של המוגלובין שעבר תהליכי פירוק על ידי חיידקים במערכת העיכול ולפיכך שינה את צבעו.
רק בעשרה אחוז מהמקרים המקור של הדימום יהיה במעי הגס (מערכת העיכול התחתונה).
מה הם הגורמים למלנה?
אבחון של מלנה יכול להוות עדות לדימום שמקורו במערכת העיכול העליונה, אך הדימום יכול להיות תוצאה של מגוון רחב ביותר של גורמים. להלן חלק מהגורמים האפשריים:
- מחלות פפטיות שבאות לידי ביטוי בכיבים מדממים – שלושים וחמישה אחוז ממקרי הדימום במערכת העיכול העליונה הם תוצאה של מחלות פפטיות בתריסריון, בקיבה או בוושט.
- שימוש בתרופות – עשרה אחוז ממקרי הדימום במערכת העיכול העליונה הם תוצאה של שימוש בתרופות שפגעו ברירית של הקיבה. לרוב מדובר על שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים.
- דליות בוושט – עשרה אחוז מהמקרים הם תוצאה של דליות מדממות בוושט שיכולות להוות עדות לאי ספיקת כבד שהובילה ליתר לחץ דם בווריד שער הכבד.
- אזופגיטיס – בין חמישה לשמונה אחוז מהמקרים הם תוצאה של פגיעה ברירית הוושט.
- תסמונת מלורי וייס – עשרה אחוז מהמקרים הם תוצאה של קרע שנוצר באזור המעבר הממוקם בין הקיבה לבין הוושט. ברוב המקרים מדובר על קרע שנוצר כתוצאה מהקאה. שכיחות התסמונת גבוהה במיוחד בקרב אלכוהוליסטים.
- גידול ממאיר – בעולם המערבי רק אחוז אחד בלבד ממקרי הדימום ממערכת העיכול העליונה הוא תוצאה של גידול ממאיר בקיבה אך גורם זה שכיח יחסית במדינות מתפתחות.
- דימום לאחר ניתוח – לאחר ניתוח שהתבצע במעי או בקיבה ייתכן שיתפתח כיב מדמם באזור הניתוח.
האם מדובר על תופעה מסוכנת?
באופן עקרוני לא ניתן להכליל את כל המקרים של מלנה תחת רמת סיכון אחת וזאת מכיוון שרמת הסיכון משתנה בהתאם לגורם. כך למשל שמונים אחוז מהמקרים שמקורם במחלות פפטיות יסתיימו גם ללא טיפול אך בעשרה אחוז מהמקרים האלו הדימום יוביל למוות של החולים.
כיצד מאבחנים מלנה?
האבחון מתבצע על ידי בדיקת צואה שבה ניתן לזהות את המרכיבים של הדם. עם זאת, החלק החשוב ביותר בתהליך האבחון הוא הזיהוי של המקור לדימום. על מנת לאבחן את מקור הדימום ניתן לבצע בדיקת גסטרוסקופיה או קולונוסקופיה שבמהלכן ניתן לבצע ביופסיה. בגסטרוסקופיה למשל ניתן לזהות את הנוכחות של הליקובקטר פילורי שמהווה את הגורם המרכזי להיווצרות של כיב בתריסריון או בקיבה.
במידה וקיים חשד לקרע בוושט ניתן לבצע צילום חזה וכן בדיקת CT חזה ובטן מתאימה לאבחון של שחמת הכבד, דימומים מכיס המרה ועוד.
כיצד מטפלים במלנה?
הטיפול במלנה משתנה בהתאם למידת החומרה של הדימום, בהתאם למקור לדימום, בהתאם לרמת הסיכון שבה נמצא החולה ועוד.
קצרה היריעה מלפרט אודות כל סוגי הטיפול הקיימים, אך בין היתר מדובר על שימוש בתרופות לטיפול בהליקובקטר פילורי, מתן מנות דם ונוזלים דרך הווריד, מתן של סותרי חומצה, קשירה של הדליות בוושט, כריתה של מקטע במערכת העיכול במקרים בהם מקור הדימום הוא בגידול סרטני ממאיר ועוד.