הלבלב הוא איבר קטן באורך כ-15 ס"מ אשר נמצא בחלק האחורי של הבטן, מאחורי קרום הצפק. הלבלב הוא אחד האיברים החשובים בגוף, ולו תפקיד חשוב ביותר בהפרשת הורמונים ומרכיבים נוספים. תפקודו של הלבלב חשוב מאוד לפעילות הפיזיולוגית של הגוף, והוא אחראי בין היתר על הפרשת אנזימי עיכול ושליטה במאזן הסוכר.
המבנה האנטומי של הלבלב
הלבלב יושב באזור שנקרא אזור האפיגסטריום (רום הבטן), ומורכב ממספר חלקים:
- ראש הלבלב – יושב ליד התריסריון
- גוף הלבלב – נמצא מאחורי הקיבה
- צוואר הלבלב – חלק מוארך הנמצא בין גוף הלבלב לראשו
- זנב הלבלב – זהו החלק השמאלי של הלבלב אשר יושב בסמוך לטחול
לאורכו של הלבלב עובר צינור הנקרא צינור הלבלב, אשר מסתיים בתריסריון ואחראי על הפרשת אנזימי העיכול.
רקמת הלבלב מחולקת לשני חלקים עיקריים, אשר בעלי משמעות גדולה בפעילותו של הלבלב – החלק האקסוקריני, האחראי על הפרשת אנזימים והורמונים והחלק האנדוקריני, אשר אחראי על הפרשת אינסולין וגלוקגון.
החלק האקסוקריני של הלבלב
החלק האקסוקריני של הלבלב מורכב מבלוטות המפרישות אנזימים ומרכיבים נוספים אשר עוזרים לתפקוד התקין של מערכת העיכול. חלק זה של הלבלב מפריש 500-800 מיליליטר של נוזל מרה, אשר מכיל מרכיבים חשובים המוזרמים אל התריסריון ומסייעים בתהליך העיכול.
חלקו האקסוקריני של הלבלב אחראי להפרשת החומרים הבאים:
- אנזימים – אחראים לפירוק פחמימות, חלבונים ושומנים. האנזימים החשובים של הלבלב הם עמילאז, ליפאז, טריפסין וקרבופפטידאז, ובלעדיהם תפקוד מערכת העיכול לא תקין.
- מיצי לבלב – מכילים את האנזימים האלה וחומרים נוספים המסייעים בהפחתת רמת החומציות של המזון המגיע מהקיבה ועוזרת לפעילות התקינה של מערכת העיכול.
החלק האנדוקריני של הלבלב
על ההפרשה האנדוקרינית מהלבלב אחראים צברי תאים הנקראים "איי לנגרהנס" אשר כוללים 4 סוגי תאים. עיקר ההפרשה האנדוקרינית אחראית על טיפול במאזן הסוכר ושפעול מנגנונים נוספים בגוף, ולכן מדובר במרכיב פיזיולוגי חשוב ביותר בגוף. התאים השונים המרכיבים את המערכת האנדוקרינית של הלבלב:
- תאי אלפא – אחראי על הפרשת גלוקגון, אשר משמש להעלאת רמת הגלוקוז בדם והוצאת גלוקוז מהמאגרים.
- תאי בטא – אחראים על הפרשת אינסולין, אשר אחראי להורדת רמת הגלוקוז בדם ומכניס את הגלוקוז אל התאים.
- תאי דלתא – מפרישים סומטוסטטין, אשר בהקשר זה גורם לאיזון ההפרשה של תאי אלפא ובטא.
- תאי גמא – אחראים על הפרשת פוליפפטידים פנקריאטיים.
הפרשת ההורמונים מהחלק האנדוקריני של הלבלב מתבצעת ישירות אל זרם הדם, וקפילרות מיוחדות אחראיות לקבל את ההורמונים ישירות מהתאים המתאימים בלבלב.
מחלות הלבלב
הלבלב הוא איבר רגיש ביותר, וכל פגיעה בו מסוכנת ביותר ובעלת פוטנציאל הרסני. אי לכך, רוב מחלות הלבלב הן מחלות בעלות פרוגנוזה גרועה ביותר, ואנשים רבים הסובלים ממחלות לבלב לא שורדים. מחלות הלבלב העיקריות הן:
- סוכרת סוג 1 – מחלה אוטואימונית מולדת אשר גורמת לפגיעה בתאי בטא ולבעיה קשה בהפרשת אינסולין. מדובר במחלה המתווכת על ידי נוגדנים אשר תוקפים את תאי בטא והורסים אותם באופן מוחלט. חולים הסובלים מסכרת סוג 1 נדרשים לכן להשתמש באינסולין לכל אורך חייהם, וללא הזרקת האינסולין לא מצליחים לאזן את רמת הסוכר בדם. זוהי מחלה הנפוצה בעיקר בצעירים, אשר הגורם לה לא ידוע וגורמת לסיבוכים שונים במידה ולא מטופלת בצורה נכונה. לעומת סוכרת מסוג 2, הנפוצה במבוגרים וקשורה להשמנה, סכרת מסוג 1 הוא מצב מולד שאי אפשר להימנע ממנו.
- דלקת בלבלב (פנקריאטיטיס) – אחת המחלות הקשות והקטלניות ביותר, אשר גורמת לתהליך דלקתי קשה מאוד שמוביל להרס הלבלב. הגורמים הבולטים לדלקת בלבלב הם אבני מרה ואלכוהוליזם, וזוהי מחלה שסיכויי ההישרדות שלה נמוכים מאוד. בסופו של דבר, התהליך הדלקתי גורם לקרע של צינור הלבלב ולשפיכת מיצי הלבלב החוצה, וכתוצאה מופיעים סיבוכים רבים.
- סרטן הלבלב – מחלה קטלנית נוספת, וסרטן של הבלוטות האקסוקריניות בלבלב נחשב לסוג הסרטן הקטלני ביותר. הטיפול בסרטן הלבלב הוא בדרך כלל ניתוח להסרת הלבלב ולאחר מכן כימותרפיה והקרנות, בתקווה שהגידול יחוסל ושאין גרורות שעלולות לסכן את החיים.
אבחנת מחלות של הלבלב
אבחנה של מחלות הלבלב מתבצעת על ידי בדיקות דם לאנזימי הלבלב ובדיקות הדמיה כמו CT ו-MRI. במקרים רבים, פונים גם לבדיקות מורכבות יותר כמו ERCP ו-EUS אשר מאפשרות אבחנה מדוייקת יותר.