בולימיה נרבוזה, הידועה בשם בולימיה היא מחלה בה החולים אוכלים כמויות גדולות של מזון, ולאחר מכן מקיאים אותן.
הבסיס למחלה הוא הפרעה בדימוי הגוף, אשר גורמת לחולים לרצות לרדת במשקל כל הזמן, והם עושים זאת על ידי הקאת המזון אותו הם אוכלים.
מדובר במחלה הנפוצה יותר אצל נשים ובעיקר במתבגרות, אשר הטיפול בה קשה ביותר. מלבד המחסור הקלורי, אנשים הסובלים מבולימיה מפתחים גם סיבוכים רפואיים שונים, המופיעים על רקע ההקאות החוזרות והפגיעה המתמשכת בבריאות הגוף.
סיבוכים אלה מופיעים במערכות רבות בגוף, ויכולים לגרום להשפעה ארוכת טווח במידה ואינם מטופלים בזמן.
הפרעות במערכת העיכול כתוצאה מבולימיה
המערכת העיקרית אשר נפגעת במחלת הבולימיה היא מערכת העיכול, אשר תפקודה יכול להיפגע במספר דרכים:
- הגדלה של בלוטות הרוק – בשל היובש בפה וההפרשה המאסיבית של הרוק, בלוטות הרוק עוברות הגדלה (היפרטרופיה). הגדלת הבלוטות מופיעה בעיקר בבלוטת הפרוטיד הממוקמת בלחי והבלוטה הסאב – מנדיבולרית הממוקמת בחלקה התחתון של זווית הלסת התחתונה. הגדלת הבלוטות גורמת לשינויים אסתטיים ויכולה להביא לכאב מגביל ביותר.
- אבדן רפלקס ההקאה – בשל ההקאות החוזרות, חולי בולימיה רבים סובלים מאבדן רפלקס ההקאה. אבדן הרפלקס אמנם גורם לחולים להפסיק להקיא (או לפחות להתקשות בכך), אך הוא בעל השפעה בריאותית ארוכת טווח. יש לזכור שלרפלקס ההקאה חשיבות פיזיולוגית, ואבדן הרפלקס יכול לגרום לסיבוכים מסכני חיים.
- פגיעה בוושט – אחד האיברים הסובלים ביותר במהלך מחלת הבולימיה נרבוזה הוא הוושט. בשל ההקאות החוזרות ומעבר החומצה מהקיבה אל הוושט, עלולות להתפתח הפרעות שונות בתפקוד הוושט. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא קרעי מאלורי-וויס – קרעים ברירית הוושט אשר נוטים לדמם וגורמים להקאה דמית. דוגמה נוספת היא התפתחות של ריפלוקס מהקיבה לוושט, אשר גורם להופעת צרבות ולפגיעה הדרגתית ברירית הוושט. באופן תקין, הספינקטר התחתון של הוושט אחראי להחזיק את תוכן הקיבה החומצי בקיבה, ולמנוע ממנו לעלות למעלה. הריפלוקס נגרם לאחר שהספינקטר התחתון של הוושט נחלש, וכתוצאה תוכן קיבה עולה למעלה אל הוושט. בטווח הארוך, המגע של תוכן הקיבה עם הוושט עשוי לגרום לשינויים ברירית הוושט ואף להתמרה סרטנית.
- כאבי בטן ונפיחות – אנשים רבים הסובלים מבולימיה מתלוננים על הופעת כאבי בטן קשים ונפיחות. מכיוון שמדובר בתלונות נפוצות ביותר, לעתים קשה לזהות שמדובר בבולימיה, והטיפול במחלה נדחה.
- שלשול, עצירות והפרעות ספיגה – בגלל השינויים בצריכת המזון המופיעים אצל חולי בולימיה, הם מתחילים לפתח פעילות לא תקינה של מערכת העיכול המתבטאת בשלשול, עצירות והפרעה בספיגת המזון. מערכת העיכול פועלת בצורה בלתי תקינה ולכן לא מאפשרת לחולים לספוג את המזון כהלכה. הפרעת הספיגה יכולה להביא לשינויים קשים בתפקוד בטווח הארוך, ונחשבת לאחד האתגרים החשובים בהתמודדות עם מחלת הבולימיה.
- "אילאוס" – מצב בו מוביליות המעי נעצרת, ויכולת התנועתיות של המעיים מופסקת באופן מוחלט. מדובר במצב קשה ביותר, המדמה חסימת מעי בו תוכן המעיים "נתקע במקום" ואינו ממשיך החוצה. שיתוק המעי נגרם אצל חולי בולימיה על רקע ההפרעה בתפקוד המעיים, הנובע מהחסר הקלורי ופעילות ההקאה הפתולוגית.
סיבוכים של מערכות נוספות כתוצאה מבולימיה
מלבד מערכת העיכול, קיימות מערכות נוספות בגוף אשר נפגעות כתוצאה ממחלת הבולימיה:
- התייבשות והפרעות אלקטרוליטים – ההקאות המרובות יכולות לגרום להתייבשות קשה ולהפרעה במאזן האלקטרוליטים, אשר יכולה לגרום לסיבוכים רבים ואף למוות.
- הפסקת המחזור החודשי – נשים רבות הסובלות מבולימיה מתלוננות על הפסקת המחזור החודשי, אשר נחשבת לסיבו ידוע של המחלה.
- פגיעה בשיניים ובחניכיים – ההקאות המרובות גורמות לפגיעה באמייל השן, שינויים בצבע השיניים ומחלות חניכיים שונות.
- הפרעות בגדילה – במקרים של בולימיה בגיל ההתבגרות צפויה הפרעה משמעותית בצמיחה, במיוחד אצל חולים אשר עדיין לא סיימו את תהליך הגדילה.
- שינויים בעור – חולי בולימיה נוטים לפתח שינויים רבים בעור הכוללים פריחה, אקנה, מראה עור לא בריא ושינויים אופייניים נוספים.