אנקופרזיס

טיפול הומאופתי
הומאופתיה מטפלת בסיבות והשורשים של הבעיות , וכך האדם מבריא ומגיע לריפוי אמיתי.
רוצים לשמוע עוד על טיפול הומאופתי השאירו פרטים

אנקופרזיס היא הפרעת שליטה על הצרכים במיוחד בקרב ילדים. למרות שילדים נוטים מידי פעם לחוות "תאונות" מהקשורות להליכה לשירותים, מצב זה נחשב לבעייתי אם ההתנהגות מתרחשת שוב ושוב במשך למעלה משלושה חודשים, במיוחד בקרב ילדים מעל גיל חמש.

הגורמים לאנקופרזיס

הגורם הנפוץ ביותר למצב זה הוא עצירות ארוכת טווח, חוסר היכולת לשחרר צואה מהמעיים. מצב זה עלול להתרחש כתוצאה ממספר סיבות, כולל מתח, חוסר הקפדה על שתיית מספיק מים, מה שהופך את הצואה לקשה כך שאינה יכולה לעבור מהגוף, וכאב הנגרם כתוצאה מדלקת או בעיות באזור פי הטבעת.

כשילד סובל מעצירות, מתפתח בגופו מסה גדולה של צואה, המשתרעת על פי הטבעת. מסה זו מקהה את קצות עבי הרקטום, והילד אינו מסוגל לחוש את הצורך ללכת לשירותים, או אינו יודע שהוא משחרר פסולת מגופו.

גם מסת הצואה עשויה להיות מושפעת, והיא גדולה או קשה מידי מכדי לעבור ללא כאב. עם הזמן, השרירים השומרים על פי הטבעת כבר אינם מסוגלים להחזיק את הצואה. למרות המסה הגדולה, צואה קשה אינה יכולה לעבור, ולכן היא הופכת להיות רופפת או נוזלית ומשתחררת במקומות שאינם הולמים.

גורמים העשויים לתרום לעצירות כוללים:

  • תזונה דלה בסיבים.
  • חוסר הקפדה על פעילות גופנית.
  • פחד או רתיעה מפני השימוש בשירותים מוכרים, כגון שירותים ציבוריים.
  • חוסר הקפדה על הזמן הדרוש לישיבה בשירותים.
  • שינויים בהרגלי ההליכה לשירותים, כגון שיפוץ חדר השירותים, או שירותים מלוכלכים בבית הספר, בקייטנה או במחנה קיץ.

גורם אפשרי נוסף לאנקופרזיס הוא בעיה גופנית הקשורה ליכולת המעיים לעבור את פי הטבעת. הילד עלול אף לפתח את המצב בשל פחד או תסכול הקשורים לגמילה מחיתולים. אירועים מלחיצים בחיים, כגון מחלה או הולדת אח חדש, עשויים לתרום להפרעה. במקרים מסוימים, הילד פשוט מסרב להשתמש בשירותים.

מהם התסמינים של אנקופרזיס?

בנוסף לעשיית צרכים במקומות פסולים, ילד הסובל מאנקופרזיס עשוי לחוות תסמינים אחרים, הכוללים:

  • אובדן תיאבון.
  • כאבי בטן.
  • צואה רכה ומימיית.
  • גרוד או שפשוף האזור האנאלי עקב גירוי הנוצר מהצואה המימית.
  • הפחתה ביכולת הפעילות הגופנית.
  • הימנעות מבני משפחה וחברים.
  • התנהגות חשאית הקשורה לפעילות מעיים.

אבחון אנקופרזיס

אבחון אנקופרזיס נקבע כשהצואה מופרשת במקומות חלופיים ולא בשירותים, כגון בתחתונים או על הרצפה. התנהגות זו עשויה להתבצע בכוונה או שלא בכוונה. כשתסמיני ההפרעה נוכחים, הרופא יתחיל את ההערכה באמצעות בדיקת היסטוריה רפואית מלאה, ובדיקה גופנית.

הוא ישתמש בבדיקות מסוימות כגון צילומי רנטגן, על מנת לשלול גורמים אפשריים אחרים לעצירות, כגון הפרעת מעיים. אם לא נמצאת הפרעה גופנית, הרופא יבסס את האבחנה על תסמיני הילד בהרגלי מעיים נוכחים.

טיפול ומניעת אנקופרזיס

מטרת הטיפול היא למנוע עצירות ולעודד הרגלי מעיים טובים. חינוך הילד ובני המשפחה אודות ההפרעה הוא חלק חיוני מתכנית הטיפול. הטיפול מתחיל באמצעות ניקוי צואה המשפיעה על המעי הגס. בשלב הבא, מבוצע ניסיון לשמור על רכות המעיים כך שהצואה תוכל לעבור ברכות.

צעד זה מתבצע באמצעות שינויי תזונה, חינוך להקדשת הזמן הדרוש לישיבה בחדר השירותים, ותגמולים חיוביים המעודדים את הילד להשתמש נכון בחדר השירותים. במקרים חמורים יותר, הרופא ימליץ על שימוש במרככי צואה או משלשלים על מנת לסייע בהפחתת עצירות. ייעוץ פסיכותרפיה משמש כדי לסייע לילד להתמודד עם הבושה, תחושת האשמה או אובדן ההערכה העצמית הקשורים להפרעה.

למרות שאין זה אפשרי למנוע אנקופרזיס, קבלת הטיפול בהקדם עם הופעת התסמינים, מסייע להפחתת התסכול והמצוקה, כמו גם סיבוכים אפשריים. בנוסף, יש לגלות חיוביות וסבלנות עם הילד במהלך הגמילה מחיתולים על מנת למנוע כל חשש או רגשות שליליים לגבי השימוש בשירותים.

דילוג לתוכן