אדנומות נחשבות לגידול שיכול להופיע באיברים שונים בגוף ואשר בדרך כלל הינו שפיר. הן יכולות להתגלות במערכת העצבים, במעי, בכבד, בבלוטות שונות (למשל בבלוטות החלב, בבלוטות הרוק) באזור הכליות.
למרות שכשלעצמן הן בדרך כלל בלתי מזיקות, הרי שאדנומות, במיוחד במערכת העיכול, עלולות להוות סימן מקדים להיווצרות גידול סרטני. אבחון מוקדם שלהן ובחינתה במעבדה יכול לאפשר את ההסרה בהליך מתאים וכך – ניתן למנוע את המעבר מגידול שפיר – לגידול ממאיר.
היכן מופיעות האדנומות
אדנומות שנמצאות בדרכי העיכול יהיה בדרך כלל בלתי מורגשות וללא סימפטומים, גם למשך שנים, עד שמגלים אותן בבדיקה יזומה. מקום ההמצאות שלהן במערכת העיכול יכול להיות ממוקד או יחסית נרחב. ידועים מקרים שבהם אדנומה (או כמה מהן) התגלו באזור הקיבה. מקרים נפוצים אחרים מראים כי הן נוצרות גם במעי הדק או הגס. למעשה, ניתן למצוא מטופלים שאצלם התגלו (ולעיתים הוסרו) אדנומות בכל אזור שהוא בדרכי העיכול אך מקובל להניח שהן נפוצות במיוחד במעי הגס.
אדנומות ורקע משפחתי
הסיבות להיווצרות אדנומות אינן ידועות כל צורכן, אולם ידוע כי קיים היבט גנטי משפחתי שהינו בעל משמעות. ידוע שמטופלים בעלי רקע משפחתי שנקרא פוליפוזיס משפחתי נוצרים הרבה מאוד פוליפים, עם דגש על דרכי העיכול ומערכת העיכול. מטופלים כאלה הינם בעלי סיכוי מוגבר להופעה של הרבה מאוד אדנומות בדרכי העיכול ומקובל לשים דגש על בדיקת שלהן וביצוע מעקב קפדני על מנת לאתר אפשרות להפיכת הפוליפים או האדנומות לסרטניים.
השפעה על תאי הגוף
אדנומות בדרכי העיכול יכולות להיות קטנות מאוד בגודלן, אך בקרב מטופלים ידועים גם מקרים שבהן הן הגיעו לגדלים הרבה יותר משמעותיים. שהתאים בסביבת האדנומות עוברים שינוי שעלול להפוך לבסוף לסרטן וקיימת הנחה שגדולות יותר הן גם בעלות פוטנציאל סכנה גדול יותר.
חשוב לא פחות – אבחון תאי האדנומה – כאשר ההשפעה על התאים יותר ניכרת, כאשר שינוי באופי התאים יותר ניכר, המעקב חשוב עוד יותר. עד כמה גדולה יכולה להיות אדנומה? גודלה יכול לנוע החל ממילימטרים ספורים ועד לכמה סנטימטרים.
יש לציין שהן פחות נפוצות באנשים צעירים, ומשנות השלושים המאוחרות של החיים ותחילת גיל הארבעים הן הופכות לנפוצות יותר באוכלוסייה. נדגיש שכאשר ישנו רקע משפחתי – ההופעה הינה בגילאים צעירים יותר, במספרים גדולים, כך שמעקב חשוב כבר בגיל צעיר למדי.
אפשר לאתר מוקדם
פוליפ, גידול שפיר או אדנומה ה"מסתתרים" בגופו של מטופל ובפרט במערכת העיכול יכולים להיות בלתי מורגשים, חבויים. כיצד, אם כן, ניתן לאתר את הנוכחות של הגידולים השפירים בכדי להעריך את רמת המסוכנות והסיכוי להפוך לגידול סרטני? שיטה מרכזית אחת הינה בדיקה לקיומו של דם סמוי בצואה. בדיקה כזאת, המוצאת עדות לדימום במערכת העיכול, יכולה להיעשות במעבדה רפואית אולם יש בנמצא כיום גם ערכות לביצוע בדיקה אישית, בבית. אם יש עדות בבדיקה לקיום דם בצואה, ניתן לבצע בדיקות נוספות.
בדיקה מקובלת וחשובה נקראת קולונוסקופיה. זוהי בדיקה אנדוסקופית, כלומר כזאת שמצריכה טשטוש לצורך החדרת צינורית עם אמצעי תאורה ומצלמה זעירה. ניתן בצורה כזאת לבדוק היטב את כל המעי הגס וכן אזורים נוספים בדרכי העיכול. ייחודה של הבדיקה בכך שניתן לבצע במהלכה גם ביופסיה ואם צריך אף להסיר גידולים שפירים. בדיקה חדשנית שנחשבת לפחות פולשנית הינה קולונוסקופיה וירטואלית.
לסיכום, אדנומה בדרכי העיכול, כשלעצמה איננה מסוכנת. אולם מכיוון שיש לה פוטנציאל שינוי ויכולת להפוך לסרטן המעי יש לתת את הדעת לאבחון מוקדם, מעקב ואם צריך – הסרה לצרכי מניעה.